אם הדרך לאלוהים, להכרת מציאותו, היא דרך העיון, החקר, הפילוסופיה, כי אז אין אני משתייך לו, כשם שנביאי־ישראל לא השתייכו לאלוהים אשר הוא דרוש יידרש רק לאשר יחל את פניו “בלבונה משבא תבוא ובקנה הטוב מארץ מרחק”. באלוהים זה ישמחו העשירים. הוא שלהם. אלוהי־העשירים.
האלוהים אשר אליו תערוג רוח־כל־בשר־איש – הוא אי אפשר, הוא חלילה לו שגילוי עצם מציאותו יהיה צמוד לאיזה קנין, לאיזו סגולה אשר הם לא לנחלת כל אדם. האלוהים אשר אליו ישא האדם נפשו – מן החיוב הוא, שלאדם תהיה גם הזכות לעמוד לפניו ולומר:
“ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב. ובעירום ראשון ואחרון זה שבו יכול כל יצור־אדם לבוא עדיך, בו הנה אני עומד ושואל לך, עומד ומבקש את היגלות ישותך עלי. כי על כן הלא אב אחד לכל היצור. אל־אלוהי־חסד־החיים ואור־החיים לכל אדם, לכל בשר”. – –