חַיָּל עִירוֹנִי אֶחָד מֵה־ר, זָנַח לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב, בְּלִי שְׁאִילַת רִשְׁיוֹן מִפִּי קְצִינוֹ, אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ בָּעִיר. עַל פִּי חֹק עַתִּיק מְאֹד, נַחֲלַת תַּעֲלוּלֵיהֶם שֶׁל הָאֲצִילִים, צָפוּי עֲבַרְיָן כָּזֶה לְעֹנֶשׁ מָוֶת. אַף עַל פִּי כֵן, בְּלִי שֶׁבִּטְלוּ אֶת הָחֹק הַזֶּה בִּדְבָרִים מְפֹרָשִׁים, לֹא הוֹצִיאוּהוּ לַפֹּעַל, בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים; הִנֵּה כִּי כֵן, בְּלִי לִפְגֹּעַ בַּחֹק שֶׁל עֹנֶשׁ הַמָּוֶת, הָיָה כָּל עֲבַרְיָן, לְפִי מִנְהָג מְקֻבָּל וְעוֹמֵד, נָדוֹן רַק לִקְנָס לְטוֹבַת קֻפַּת הָעִיר. הַחַיָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, לֹא הָיָה לוֹ רָצוֹן לְסַלֵּק אֶת הַקְּנָס וְהִצְהִיר, לְתַדְהֵמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל רֹאשׁ־הָעִיר: כִּי הוּא מוּכָן, כֵּיוָן שֶׁהַחֹק קוֹבֵעַ זֹאת, לָמוּת; רֹאשׁ־הָעִיר סָבוּר הָיָה שֶׁחָלָה כָּאן אֵיזוֹ אִי־הֲבָנָה, וְעַל־כֵּן שָׁלַח צִיר אֶל הַחַיָּל, וְהוֹרָה לְהַסְבִּיר לוֹ עַד מָה כְּדַאי הַדָּבָר בִּשְׁבִילוֹ לְשַׁלֵּם זָהוּב אֶחָד כִּקְנָס תַּחַת לִהְיוֹת מוּצָא־לְהֹרֵג. וְאוּלָם בַּרְנָשׁ זֶה עָמַד עַל שֶׁלּוֹ וְטָעַן, שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַחַיִּים, וְכִי רְצוֹנוֹ לָמוּת; בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא הָיָה כָּל מוֹצָא לְרֹאשׁ־הָעִיר אֲשֶׁר מֵאֵן לְשְׁפֹּךְ דָּם, אֶלָּא לִפְטֹר אוֹתוֹ מִתַּשְׁלוּם דְּמֵי הַקְּנָס, וְעוֹד שָׂמֹחַ שָׂמַח בְּהַצְהִיר הַחַיָּל, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הַנְּסִבּוֹת, הֲרֵי רְצוֹנוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.
