אִישׁ אֶחָד, שָׁבָּרַח מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ לְאֶרֶץ זָרָה, נִתְגַּלְגֵּל לְמִדְבָּר שָׁמֵם לְלֹא דֶרֶךְ. לַשָּׁוְא שָׁאַף לְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב שֶׁל בְּנֵי־אָדָם – סְבִיבוֹ רַק סְלָעִים וְחוֹלוֹת, וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת בְּאַכְזְרִיּוּת וּלְלֹא רַחֲמִים. נַפְשׁוֹ כָּלְתָה מֵרָעָב וּמִצִּמָּאוֹן, וְאֵין מָזוֹן וְאֵין מַיִם וְאֵין צֵל!
בְּלֶכְתּוֹ מְיֹאָשׁ הָלוֹךְ וְתָעֹה, נִתְקְלוּ רַגְלָיו לְפֶתַע בְּשַׂק מֻשְׁלָךְ עַל הָאֲדָמָה. הָאִישׁ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “וַדַּאי אֶמְצָא פֹּה מַשֶּׁהוּ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, תְּמָרִים אוֹ תְּאֵנִים!”
פָּתַח אֶת הָאַמְתַּחַת, אֲבָל אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ! הַשַּׂק הָיָה מָלֵא – זְהוּבִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת!