אִישׁ־כְּפָר הָיוּ לוֹ עֲסָקִים בָּעִיר וְשָׁם מָצָא לוֹ יָדִיד, אַחַד הָאֶזְרָחִים הָעֲשִׁירִים; הַלָּה הֶרְאָה לְאוֹרְחוֹ, אִישׁ הַכְּפָר, אֶת בֵּיתוֹ הַיָּפֶה וְהַמְרֻוָּח וְגַם גִּלָּה לְפָנָיו אֶת קִנְיָנוֹ הַיָּקָר לוֹ בְּיוֹתֵר: אֹסֶף נֶהְדָּר שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, אַבְנֵי חֵן, שֶׁרָכַשׁ לוֹ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ, וְהָיָה מִתְגָּאֶה בָּהֶן לִפְנֵי יְחִידִים נִכְבָּדִים שֶׁהִכְנִיס לְבֵיתוֹ. אָמַר הָאוֹרֵחַ: “הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יָפוֹת הֵן עַד מְאֹד, אַךְ אֶחָד חֶסְרוֹנָן: הֵן אוֹכְלוֹת אֶת עָשְׁרְךָ. מִשֶּׁתְּבַקֵּר פַּעַם בְּבֵיתִי, אַרְאֶה לְךָ שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת וְהֵן מַאֲכִילוֹת אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי בֵּיתִי”.

הָאִישׁ הָעִירוֹנִי נִמְלָא סַקְרָנוּת וְנָסַע לַכְּפָר לְהִתְבּוֹנֵן בָּאֲבָנִים הָאֵלֶּה. אִישׁ הַכְּפָר קִבֵּל אֶת הַבָּא אֵלָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהוֹלִיכָהוּ לַטַּחֲנָה שֶׁלְּיַּד בֵּיתוֹ. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ הֶרְאָה אִישׁ־הַכְּפָר בְּאֶצְבָּעוֹ עַל שְׁתֵּי אַבְנֵי הָרֵחַיִם – הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת, אֲשֶׁר בְּעֶזְרָתָן טָחַן אֶת לַחְמוֹ, נִזּוֹן וְהִתְפַּרְנֵס.