הָיָה מִישֶׁהוּ שֶׁשָּׁאַל סַפָּן אֶחָד בֶּן סַפָּן מִמִּשְׁפַּחַת סַפָּנִים: “אֱמֹר נָא, חֲבִיבִי, כֵּיצַד מֵת אָבִיךָ?” הַלָּז עָנָהוּ: “טָבַע בַּיָּם”. שָׁאַל הַשּׁוֹאֵל: “וְכֵיצַד מֵת אֲבִי אָבִיךָ?” – טָבַע אַף הוּא". – “וַאֲבִי זְקֵנְךָ?” – “אַף הוּא מֵת אוֹתָהּ מִיתָה”. פָּסַק בֶּן־הַיַּבָּשָׁה לִשְׁאֹל וַיִּלָּפֵת וַיִּקְרָא: “כְּלוּם אֵינְךָ מִתְיָרֵא לַעֲבֹר עוֹד בַּיָּם?”

הִתְחִיל הַסַּפָּן לִשְׁאֹל אַף הוּא: “עֲנֵנִי, יְדִידִי, כֵּיצַד מֵת אָבִיךָ?” הֵשִׁיב בֶּן־הַיַּבָּשָׁה אֶת בֶּן־הַיָּם וַיֹּאמַר: “אַבָּא מֵת בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ”. – “וַאֲבִי אָבִיךָ?” – “אַף הוּא נִפְטַר בְּשַׁלְוָה עַל מִטָּתוֹ”. – “וַאֲבִי זְקֵנְךָ?” – “נֶאֶסַף בִּמְנוּחָה אֶל עַמָּיו עַל עַרְשׂוֹ”. תָּמַהּ הַסַּפָּן וְשָׁאַל בְּפַשְׁטוּת: “וְאַתָּה, כֵּיצַד אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא לְהַשְׁכִּיב אֶת עַצְמְךָ לַיְלָה לַיְלָה עַל מִטָּתְךָ ?!”