בַּסֶּנָט־עַוֹמֶר, שֶׁבִּצְפוֹן צָרְפַת, קָרָה בִּשְׁנַת 1809 מִקְרֶה מֻפְלָא. כֶּלֶב גָּדוֹל וְשׁוֹטֶה, שֶׁחִבֵּל כְּבָר בְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים, חָזַר וְתָקַף שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. הִנֵּה בִּתֵּר אֶת הַצָּעִיר שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁפִּרְפֵּר בְּדָמָיו בֵּין מַלְתְּעוֹתָיו. אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעָה הָאֵם שֶׁבָּאָה מֵרְחוֹב צְדָדִי וּדְלִי מַיִם עַל רֹאשָׁהּ. הַכֶּלֶב עָזַב אֶת הַיְּלָדִים וְקָפַץ עָלֶיהָ, וְאִלּוּ הִיא הֵנִיחָה אֶת דְּלִי הַמַּיִם לְיָדָהּ וְתַחַת לִבְרֹחַ, מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לְחַבֵּל, לְכָל הַפָּחוֹת, בְּחַיָּה הַטּוֹרֶפֶת אֶת יַחַד עִם חַבָּלַת עַצְמָהּ, — תָּקְעָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, מְחֻזֶּקת מִכֹּחַ זַעְמָהּ וְעָצְמַת רְצוֹן הַנְּקָמָה בְּגַרְגֶּרֶת הַכֶּלֶב: הִיא רִסְקָהּ אוֹתוֹ וְנָפְלָה, מְבֻתֶּרֶת, מִנְּשִׁיכוֹת הַזַּעַף, חַסְרַת אוֹנִים לְיָדוֹ. הָאִשָּׁה קָבְרָה עוֹד אֶת יְלָדֶיהָ, וּלְאַחַר יָמִים מְעַטִּים, מֵתָה גַּם הִיא מִטֵּרוּף הַדַּעַת וְנִקְבְּרָה בְּקֶבֶר יְלָדֶיהָ.