עַל עִתּוֹן זֶה שׂוּמָה לִהְיוֹת נְשִׁימַת־אֲוִיר רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגֶּרְמָנִי. עָלָיו לְבַטֵּא כָּל מַה שֶׁהֻשְׁתַּק בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשֶׁת שְׁנוֹת־הַיִּסּוּרִים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל גֶּרְמָנִים יְשָׁרִים, בִּהְיוֹתָם נְתוּנִים תַּחַת עֻלָּם שֶׁל הַצָּרְפָתִים; לְבַטֵּא אֶת כָּל הַדְּאָגוֹת, הַתִּקְווֹת, אֶת כָּל הַצַּעַר וְכָל הָאֹשֶׁר

מִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן כַּזְּמַן הַזֶּה, כְּדֵי לְהָפִיחַ רוּחַ שֶׁל הֲוָיָה לְעִתּוֹן כָּזֶה אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם, בְּטֶרֶם נֶחְלְצָה הַמְּדִינָה לִפְעֹל; מִן הַדִּין הָיָה שֶׁכָּל גֶּרְמָנִי יִרְאֶה כְּחֹסֶר־תּוֹעֶלֶת וּכְנִמְהָרוֹת—לִפְנוֹת בִּדְבָרִים אֶל אֶחָיו בַּמְּדִינָה. קוֹל כְּזֶה אוֹ שֶׁדּוֹמֶה יִהְיֶה לְקוֹל־קוֹרֵא־בַּמִּדְבָּר, אוֹ — דָּבָר שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִזֶּה — יַעֲלֶה אֶת הָרוּחוֹת לְמַעֲלַת הִתְלַהֲבוּת עַל מְנַת לְהוֹרִידָן בְּעוֹד רֶגַע קַל לְתוֹךְ מַחְֹשָׁךְ שֶׁל אֲדִישׁוּת וְיֵאוּשׁ.

עַכְשָׁו נֶחֱלַץ קֵיסַר אוֹסְטְרִיָּה, בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ הָאָמוּן, לְמִלְחָמָה לְמַעַן נְתִינָיו, וְאַף לְמִלְחָמָה נְדִיבָה יוֹתֵר לְמַעַן גֶּרְמַנְיָה הַמְּדֻכְּאָה וּכְפוּיַת הַטּוֹבָה עַד עַכְשָׁו.

אָחִיו שֶׁל הַקֵּיסָר, שֶׁאוֹתוֹ הוֹעִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ הַצָּבָא, הָיָה לוֹ הַכּחַ הָאֱלֹהִי, לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַמְּשִׂימָה בְּאֹפֶן נַעֲלֶה הַמְעוֹרֵר הִתְרַגְּשׁוּת. אֶת הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ, נָשָׂא בְּגָאוֹן שֶׁל גִּבּוֹר, וּבָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ, עֵת שֶׁעָמְדָה הַשְּׁאֵלָה לְנַצֵּחַ אוֹ לָמוּת, כּוֹבֵשׁ הוּא אֶת הַבִּלְתִּי־נִכְבַּשׁ — וְהוּא הָיָה כָּזֶה בְּמִדַת צְנִיעוּת, שֶׁהָיְתָה זָרָה לַדּוֹר, שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים.

עַכְשָׁו,— אוֹ הַדָּבָר לֹא יַחֲזֹר עוֹד לְעוֹלָם, חָלִילָה— הוּא הַזְּמַן, לוֹמַר לַגֶּרְמָנִים מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִצִּדָּם, כְּדֵי לִהְיוֹת קֹדֶם־כֹּל רְאוּיִים לְמֵלִיץ הַנַּעֲלֶה, שֶׁבָּא לִתְבֹּעַ אֶת צִדְקָם; וְזֶהוּ הָעִנְיָן,

שֶׁהֵנִיעַ אוֹתָנוּ, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לָתֵת אֶת יָדֵינוּ לַטּוֹב, לִטֹּל עָלֵינוּ אֶת הַהוֹצָאָה־לָאוֹר שֶׁל “גֶּרְמַנְיָה”.

גָּבֹהַּ, עַל פִּסְגוֹת הַסְּלָעִים תִּתְיַצֵּב בָּמָה זוֹ וְתַרְעִים כְּלַפֵּי מַטָּה בָּעֵמֶק, אֶת שִׁיר הַקְּרָב! אוֹתְךָ, מוֹלֶדֶת, רוֹצָה הִיא לָשִׁיר, אֶת קְדֻשָּׁתְךְ וְאֶת הַדֶּרֶךְ, לְהַרְאוֹת אֶת הַכִּלָּיוֹן שֶׁעוֹמְדִים לְהָבִיא עָלַיִךְ נַחְשׁוֹלֵי הַזְּמַן! וְהִיא רוֹצָה לָרֶדֶת, בִּסְאוֹן הַקְּרָב, וּלְהִתְעָרֵב, בִּלְחָיַיִם. לוֹהֲטוֹת מִסֹמֶק, בֵּין הַצּוֹעֲדִים, לְעוֹדֵד אֶת אֹמֶץ־הַלֵּב וְלָצֶקֶת בַּלְּבָבוֹת, חֹסֶר־פַּחַד, וַעֲמִידָה אֵיתָנָה, יַחַד עִם בּוּז לַמָּוֶת: וְלִקְרֹא לְעַלְמוֹת הָאָרֶץ, כְּשֶׁיָּבוֹא הַנִּצָּחוֹן בַּקְּרָב, שֶׁתַּרְכִּינֶינָה אֶת רָאשֵׁיהֶן בִּפְנֵי הַכּוֹרְעִים, שֶׁתַּחֲבֹשְׁנָה אֶת פִּצְעֵיהֶם. הַלְּוַאי וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה עַצְמוֹ מְיֹּעָד לַעֲשׂוֹת לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ….

(לא נשלם)