עוֹד נַעַר, אֱלֹהִים, הָיִיתָ וְצָעִיר וַחֲסַר-נִסְיוֹנוֹת,

וּבַחוֹל עוֹד אָז שִׁעֲשַׁעְתָּ וּבְעַפְרוֹת הָאֲדָמָה,

וְצַעֲצֻעַ לְךָ עָשִׂיתָ: בֶּן-אָדָם עִם נְשָׁמָה

וְעִם גִּידִים וְעִם עֲצָמוֹת וּבְמַסְמְרוֹת וּבְדָרְבוֹנוֹת.

וְעִם חֲלוּלִים וְעִם נְקָבִים. – אַךְ הַאֲמֶן-לִי, הַיּוֹצֵר!

צַעֲצֻעַ רָע בָּרֹת, צַעֲצֻעַ מְלֵא-סַכָּנָה

עָשִׂיתָ מֵרֹב חִפָּזוֹן וּמְבֹהָל וּבְלִי כַוָּנָה.

הַיְשַׂחֵק בְּשַׂכִּין יֶלֶד? אִם בְּחֶרְמֵשׁ נַעַר קוֹצֵר?

וּבְיִחוּד זוּ הַנְּשָׁמָה, שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַף עֲפָרְךָ,

אֶת-זוּ לֹא תָבִין כְּלָל! כִּי אֵיךְ-זֶה כְּבַיָּכוֹל

יָכֹלְתָּ לִיצוּר כָּזֶה לְצַוּוֹת לוֹ לֹא אָכוֹל –

וְאַתָּה לֹא יָדַעְתָּ כִּי לֹא יִשְׁמַע זֶה לִדְבָרְךָ?

כִּי אָכַל מִן הַדַּעַת, אָכַל מַטְעַמִּים גְּנוּבִים,

וְלֹא חָשׁ כְּלָל לִפְקֻדָּתְךָ וְלֹא חָשׁ לְפַחְדְּךָ פִּתְאֹם,

כִּי יִתְאַו גַּם לַחַיִּים, זֶה רַעַמְסֵס שֶׁלְךָ וּפִיתוֹם –

עַד גַּם מִתּוֹךְ הָעֵדֶן גֵּרַשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁנֵי כְרוּבִים.

(שְׁנֵי שׁוֹטְרִים הֵם!) הוֹי אֵלִי, לְמוֹתָר זֶה וּלְחִנָּם!

דַּע לָךְ: כָּל-הַטּוֹעֵם מִן הַדַּעַת, זֶה לְעוֹלָם

כְּבָר יִמְאַס בְּכָל-הַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם וַהֲמוֹנָם וְקוֹלָם,

וְגַּם לוּ יִשָּׁאֵר בָּעֵדֶן – לוֹ יִהְיֶה רַק גֵּיהִנָּם.