לֹא אָבוֹא בַאֲשֶׁר לֹא תָבוֹאִי,

לֹא אֵשֵׁב בַּאֲשֶׁר לֹא שִׁבְתֵּךְ,

כִּי לֹא בָאתִי בַּאֲשֶׁר תָּבוֹאִי,

לֹא יָשַׁבְתִּי בַאֲשֶׁר שִׁבְתֵּךְ.

וְשִׁכְנִי אַךְ כְּקַו־בֵּינַיִם,

וִהְיוֹתִי אַךְ כְּהֶרֶף־עַיִן

בֵּין הִמָּצְאָךְ וְהֵעָדְרֵךְ.

מַה זּוֹ גֵאוּת דְּמָמָה כַמַּיִם?

מַה זֶּה עֲבִי שְׁמָמָה כַלַּיִל?

מַה הֶעָנָן מֵעָל דּוֹרֵךְ?

הֲלֹא עֲנַן, עֲנַן אוֹרֵךְ.

וְצִלּוֹ אָרֵךְ, אָרֵךְ.

כְּהִלּוֹ – הָרֵךְ.