תְּנִיהוּ לָמוּת! תְּנִיהוּ לָמוּת!
אָבְדוּ דְרָכָיו אֵלַיִךְ.
אָבְלוּ דָמָיו מִלַּיִל,
נָבְלוּ יָמָיו לַיִל –
קַלּוּ לָמוּת, לָמוּת.
תְּנִיהוּ לָמוּת! תְּנִיהוּ לָמוּת!
מִמֵּךְ, מִמֵּךְ יְבַקְּשֶׁנָּה.
מָלְאָה אַהֲבָתוֹ וַתְּבַלְּעֶנּוּ,
כָּלְתָה חַיָּתוֹ וְלֹא תְכַלֶּנּוּ –
גָּמַל לָמוּת, לָמוּת.
וְיחִי, יְחִי מְלֵא־מָוֶת,
וְאֵין לַמָּוֶת מָוֶת.
וְאַתְּ לְפָנָיו, לְפָנָיו נִצָּבֶת, –
לְחַיָּיו, לְחַיָּיו מַצָּבֶת.