נַפְשְׁךָ כָּאָרֶץ רָעֲשָׁה

שָׁוְא שׁוּבָהּ אֶל מְנוּחוֹת.

הֲכִי כַיָּם מֵעֲיָם רוּחוֹת

שֹׁךְ וַאֲצוֹר רַחֲשָׁהּ?

הֲלֹא תִּבּוֹל בִּמְנוּחוֹתֶיהָ,

כִּבְכִלְאוֹ כַּבִּיר־הַכֹּחַ

אֲשֶׁר אֵין מָנוֹחַ לוֹ, מָנוֹחַ

מֵעָצְמָתוֹ וּתְשׁוּקוֹתֶיהָ.

וְאִם לָהּ נוֹתְרוּ אַךְ תְּרוּפוֹתֶיהָ,

לַאֲנָחוֹת תּוֹרָהּ, לַאֲנָחוֹת,

אֲשֶׁר קוֹלָן עָרֵב לִמְנוּחוֹת,

אַךְ צוֹרֵם אָזְנָהּ בְּאַהֲבוֹתֶיהָ.