וְרַב לִי בִי, רַב מִשֵּׂאתִי:
הֱיוֹת לִי עַצְמִי וּבְשָֹרִי,
וּדְבוֹק בִּי כְאָחִי וְרֵעִי,
וּשְׁכוֹן עִמִּי כִרְעוּתִי,
וְלַוּוֹת אוֹתִי כְצִלִּי, –
לְלֹא זוּלָתִי, בִּלְתִּי.
וְאִם מְעַט – אַף מַחְשַבְתִּי.
הוֹ בְדִידוּתִי בִקַּשְׁתִּי, בְּדִידוּתִי!
מִזּוֹ כַת מְרֵעִי – חֵרוּתִי.
לְמַעַן אֶהְיֶה רוּחַ בּוֹדֵד אֶל סִפֵּךְ,
וְאֶחְלֹף כְּרוּחַ בּוֹדֵד אַמּוֹת סִפֵּךְ,
וְאֶדֹּם עִמָּךְ וְאֹחַז בְּכַפֵּךְ,
וְהָלַכְתְּ אַחֲרַי – שְׁלַל כַּפֵּךְ.