– – – – – ͝ – – – – –

קֹשֶׁט וָיֹשֶׁר, אֱמֶת בַּת שָׁמָיִם,

אוֹתָךְ מִנֹּעַר וְעַד־כֹּה אָהָבְתִּי

מָעֹז מִצַּר בַּעֲבוּרֵךְ נִצָּבְתִּי

דּוֹרֵךְ הַקֶּשֶׁת וְחוֹגֵר מָתְנָיִם.

לִפְנֵי הַשֶּׁקֶר כְּרוּעֵי בִּרְכָּיִם

רַבִּים רָאִיתִי וְאֶת־רִיבֵךְ רָבְתִּי

מִרְמָה שִׁקַּצְתִּי נְכָלִים תִּעָבְתִּי

כָּבוֹד הִנְחַלְתִּי לְבָרֵי כַפָּיִם.

עַל־כֵּן מַשְׂטֵמָה וּמַשְׂאֵת הֵחֵלָּה

בֵּינִי וִידִידַי, חֲסַר־לֵב שָׂמוּנִי

וּלְדוֹן קִישׁוֹט הַֽמְשֻׁגָּע דִּמּוּנִי.

נָאוָה וּשְׁחוֹרָה גְּבִרְתִּי, עַד־קָבֶר

טוֹב לִי עָלַיִךְ שְׂאֵת חֶרְפַּת־גָּבֶר

אֶהְיֶה קִישׁוֹט מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה.

(1844)