חותני היקר!
אתה כותב אלי כי בשתים עכרתיך ובאמת אין בי עווֹן אשר חטאתי. לא אמרתי כי “גזלתם” כי אם “לקחתם” את כספּי (בלי אקצעֶנט2 על היו"ד), והכי הכסף לא בידכם? – ותלונתך: “צעיר לימים וכו' מה יהיה בסופו?” גם כן לא אבין, כי מה לעשות בזאמוֹשץ ולא עשיתי?
אבל יהיה כדבריך, חטאתי ואני מבקש סליחתך. –
לא אדע מאין לקחת (יסלח לי גם את הפּראָווינציאליזם הזה) כי תחת 75 אני כותב 57 ותחת 57 – 75? כּיליתי כעת את הבוהכהאלטעריע3 ולוּ יהיה לי גם נסיון (פּראקטיק) חודש ימים, הנני בטוח כי אצלח לכל ענין. אקוה כי בווארשא אמצא לי כהוּנה.4
אבל לא אוכל לנסוע בלי כסף – דודי אביגדור לעווין היה בּווארשא ושלוש פעמים לא מצאך בביתך, כי ביקשתיו לקחת למעני את השלושים רו"כ.5 על־כן הנני מחלה פניך ועשית כדבר הזה:
מול בית מאליניאק (אשר שם תשב) יש מסחר (סקלאד פּעטערבּוּרגער אוּנד מאָסקווער שניט וואארען)6 של ס. זילבּערניק (בהאָטעל לאָנדינסקי). על דודי לעווין הנזכר לשלוח לו 30 רו"כ בעד סחורה, ואתה תואיל בטובך לחתום לה' זילבּערניק על חשבוני ותשלח הנה את כתבוֹ כי קיבּל את הסך הנזכר, ולעווין יתן לי את הכסף.
בקבּלי את הכסף הנני מוכן לנסוע לווארשא ופה אל פה אוציא לאור צדקתי, גם אתן לו דין וחשבון מכל מעשי עד כה, ואתה תראה כי צדיק אנוכי.
חתנך אוהבך
יצחק ליבוש פרץ
-
המכתב נכתב מזאמושץ בערך בשנת 1874, אל גבריאל יהודה ליכטנפלד, סופר עברי (1811–1887), חותנו של פרץ, אבי אשתו הראשונה, שנפרד ממנה פרץ כשנה לאחר כתיבת המכתב. פרץ היה אז כבן עשרים וארבע, ישב בזאַמושץ ולא הצליח להגיע לשום “תכלית”. ועל־כך הוא מתנצל לפני חותנו, שנמצא אותו זמן בווארשה. ↩
-
נגינה, הדגשה. ↩
-
הנהלת חשבונות. ↩
-
משרה. ↩
-
רובל־כסף. ↩
-
חנות סיטונית לסחורות־אריג מפטרבורג ומוסקוה. ↩