תְּמוֹל רָאִיתִי בְצָהֳרֵי יוֹם

אֶת הַסַּהַר שָׁט בָּרוֹם;

וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ, חִוֵּר סַהַר,

כְּמוֹ נְחַשׁ־הַנְּיָר שֶׁל נַעַר.

תְּמוֹל קָרָאתִי, בְּאוֹר־יוֹם פָּז,

שִׁירַת פַּיְטָן – כֻּלָּהּ רָז;

וְנִדְמְתָה חִוֶּרֶת, וְהָיָה

רָשְׁמָהּ כְּצֵל, אוֹ כַהֲזָיָה.

אַךְ סוֹף־סוֹף הַיּוֹם הַחַם,

כְּסַעַר־תַּאֲוָה, רַד וְתַם;

וְלֵיל־מְנוּחוֹת בָּא בִשְׁתִיקָה

וְעָטַף כְּפָר, וָהָר, וּבִקְעָה.

אָז בְּכָל גְּאוֹנוֹ סַהַר־סוֹד,

כְּמוֹ רָזִיאֵל מַלְאַךְ־הוֹד,

הֵצִיף, מִלֵּא אֶת הַלַּיְלָה

בְּגִלוּיֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָה.

וְאוֹתָהּ שִׁירָה בְלִבִּי שׁוּב

צִלְצְלָה כִנְגִינַת־כְּרוּב;

פֵּרַשׁ לַיְלָה אֶת חֲרוּזֵיהָ,

אֶת כָּל יָפְיָהּ וְכָל רָזֶיהָ.