וארשה, אייר תרס"ב [1901]
אדוני הנכבד, מר ברוידס!
בקרב הימים תמלאינה עשׂרים וחמש שנה מיום אשר החל מו"ל “הצפירה” נחום סאָקאָלאָוו את עבודתו הספרותית. מעריצי הסופר ההוא נאספו להיוָעץ איך לחוג את יובלו כיאות לו, ויחליטו להוציא לכבוד בעל היובל מאסף בשׂפת־עֵבר, מוקדש לחכמת ישראל ותורתו וכן גם לספּורים, ציורים, חזיונות ושירים וכדומה. (מאמרים בשאלת היום, וכּוּחים ודרכי מלחמת סופרים והעתקות,2 אינם מתקבלים כלל.) ולתכלית זאת מילאו את ידי הנקוּבים למטה, לאסוף חומר ראוי למאסף כזה, לערכו ולהוציאו לאור.
בקרבנו אל המלאכה הזאת, פונים אנחנו אלך, אדון נכבד, בבקשה להשתתף עמנו במפעלנו, ותקוָתנו חזקה כי לא תשיב פנינו. זמן המשלוח הוא עד יום א' אלול תרס"ב, לא מאוחר. מעצמו מובן, כי נודך מאד אם תואיל לשלוח את מאמרך קודם לזה, להקל את עבודתנו. בכל אופן תאבה בטובך לכבדנו בתשובתך מיד ולהודיענו, מתי ומה אתה חושב לשלוח לנו, למען נדע. כמו כן נבקשך, אדון נכבד, להשתדל אם אפשר, שלא יעלה המאמר בכמוּתו מכדי עשרים עמודים בדפוס בתבנית שמינית. בשם העורכים (ד"ר שמואל אברהם פוזנאנסקי, דוד פרישמאן, יצחק ליב פרץ, שמואל שיינהאק).
אדמה שלא שכחתני עוד?
י"ל פרץ
-
המכתב פורסם על־ידי מ. אונגרפלד ב“הארץ” (27 במאי 1938), מעזבונו של ר. א. ברוידס. פּרץ התוודע אל ברוידס בווארשה בערך בשנת 1875, וברוידס פירסם ב“מגיד משנה” של ד. גורדון משנת 1880, דברי־הערכה חיוביים על “סיפורים בשיר ושירים שונים”, שהוציא פרץ בשותפות עם חותנו. מכאן שאלתו של פרץ בסוף המכתב, אם ברוידס זוכרו עדיין. ↩
-
[תרגומים.] ↩