א    🔗

הָרוּחַ יִלֵּל. קִלֵּל, הִשְׁטִין.

סוּפַת שֶׁלֶג הָמָתָה.

בָּאֹפֶל נָחַר הַקְּסַרְקְטִין

כִּלְוָי לִילֵל סוּפָתָה.

בְּשִׁכְרוֹן שֵׁנָה לִילֵל סוּפָה

מַה־טּוֹב עָמָל לִשְׁכֹּחַ!

אַךְ שָׁם בַּפִּנָּה הַשֵּׁנָה טְרוּפָה,

לֹא יִישְׁנוּ, לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ.

אַךְ לֹא הַסּוּפָה שָׁם בַּזָוִית

אֶת הַשּׁוֹכְבִים הִבְעִיתָה.

בִּבְכִי יִלְחֲשׁוּ זְמִירוֹת דָּוִד

יְלָדִים מִוּוֹהְלִין, מִלִּיטָא.

חֲטוּפִים מֵחֵיק אֵם, מִשְּׁכֶם אָב גְזוּלִים,

לִגְדוֹת הַווֹלְגָה הֻדָּחוּ

לִהְיוֹת בִּצְבָא נִיקוֹלַי חַיָּלִים –

וְתוֹרַת מוֹרֶשֶׁת יִשְׁכָּחוּ!

וּמָחָר, מָחָר, מָחָר – אַלְלַי –

לְחִנְגַּת הַטְּבִילָה הַנֶּהְדֶּרֶת

יָבוֹא בִּכְבוֹדוֹ הַקֵּיסָר נִיקוֹלַי

הַכְנִיסָם בְּדַת נַצֶּרֶת.

פְּנֵי אָב וָאֵם, פְּנֵי אָח וְאָחוֹת,

מֵרָחוֹק רוֹמְזִים בְּצַעַר.

תְּפִלּוֹת עַתִּיקוֹת, תְּפִלּוֹת נִשְׁכָּחוֹת,

הוֹמוֹת בָּאֹפֶל, בַּסַּעַר.

ב    🔗

בַּחוּץ הָרוּחַ בְּאוֹן עוֹד יֵהוֹם,

עָמֹק עוֹד לֵיל הַצַּלְמָוֶת.

זִכְרוֹנוֹת נוּגִים כְּמוֹ מִתּוֹך תְּהוֹם

דּוֹלִים יַלְדֵי הָעַצָּבֶת.

לְנַחְרַת חַיָלִים הֲמוּמֵי שִׁנָה,

לְנַהַם הַסַּעַר בַּכֹּחַ

מַה־זָּר זֶה הַלַּחַש שָׁם בַּפִּנָּה

כְּמוֹ מֵעָפָר יָשׂחַ.

– אֲהָהּ, פְּנֵי הוֹרַי לוּ אוּכַל וְאֶחֱזֶה

בְּטֶרֶם אִתַּם וְאֶגְוָעָה,

אַף גַם אֶת אָחִי, הַפָּעוֹט הַזֶּה,

אֲשֶׁר גַּם אֶת שְׁמוֹ לֹא אֵדָעָה.

לִקְרֹא הָלַכְתִּי לַבְּרִית אֶת הָרַב

לִהְיוֹת סַנְדָּק לַיֶּלֶד,

פִּתְאֹם וְעָלַי חַטְפַנִים מִמַּאֲרָב

הִתְנַפְּלוּ וְשָׂמוּנִי בַכֶּלֶא.

בַּלַּילָה הִקְפִּיאָה קִרְבִּי אֶת הַדָּם

צְרִיחַת הוֹרָתִי.., הִכַּרְתִּיהָ…

וְהִיא הֵן חוֹלָה עוֹד… אֵיך בָּאָה לְשָׁם?

שָׁמַעְתִּי… אַךְ לֹא רְאִיתִיהָ…"

– "לְךָ טוֹב מִמֶּנִי, לְךָ אָב וָאֵם,

וְנִשְׁאַר עוֹד אָחִיךָ לָמוֹ.

אֶפְשָׁר בְּגָדְלוֹ, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,

מָשִׁיחַ יָבוֹא וּגְאָלָמוֹ,

אֲבָל לְאִמִּי תַנְחוּמִים מִי יָבִיא?

וַאֲנִי יָחִיד לָהּ… אֵיךְ תֶּחִי?

בְּתִשְׁעָה בְּאָב עַל קֶבֶר אָבִי

הִשְׁתַּטְּחָה בִתְפִילָּה וָבֶכִי.

הַיּוֹם פָּנָה, הַקָּהָל נָמוֹג.

בְּבֵית הָעוֹלָם צֵל עַרְבָּיִם.

אַךְ אִמִּי עוֹד שָׁם, כִּי שִׁבְרָהּ עָמֹק

וּפוּגָה לֹא תִתֵּן לָעֵינַיִם.

וְעוֹד בְּיָדִי תֹּאחַז בִּבְכוֹתָהּ

וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ שׁוֹטֶפֶת –

פִּתְאֹם מַכָּה עַל רֹאשִי נִחֲתָה

וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת.

אֲהָהּ, אִמִּי… הַעוֹד תִּחְיִי?

הַאִם לְבַקְשֵׁנִי תֵלֵכִי?

הַאִם תִּשְׁמְעִי מֵרָחוֹק בִּכְיִי,

בְּכִי יְתוֹמֵךְ, יְחִידֵכִי?"

מֵעֵבֶר לַקִּיר בְּאוֹן וְחָרוֹן

עוֹד הַסּוּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

אַךְ כְּבָר בָּאֹפֶל נִמְזָג חִוָּרוֹן

בְּעַד חֲרַכֵּי הַדֶּלֶת.

וּבַחִוָּרוֹן כַּעֲדַת רְפָאִים

עֲדַת הַיְלָדִים הִלְבִּינָה.

– "קוּמוּ, יְלָדִים, נִקְרָא לֵאלֹהִים,

רַק בּוֹ, רַק בּוֹ נַאֲמִינָה.

קוּמוּ, יְלָדִים, נִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית,

וְחָזַק לִבֵּנוּ כְּסֶלַע

לְהָקִים הַשְּׁבוּעָה… לִזְכּוֹר הַבְּרִית,

הַלְוַאי אָמֵן סֶלָּה!"

בְּאֹמֶץ כֹּה שָׂח הַגָּדוֹל בַּנְּעָרִים,

לָהֶם הוּא רוֹעֶה וְגַם רֵע;

וּמַה יַעֲרִיצוּהוּ קוֹלוֹ כִי יָרִים:

אֶת כָּל הַתּוֹרָה הוּא יוֹדֵעַ!

עַגְמוּת לִפְנוֹת בֹקֶר קָרָה, אֲפוּרָה…

בַּשֵּׁנָה הַקְּסַרְקְטִין עוֹד שָׁקוּעַ.

בְּלִי קוֹל בִּתְפִלָּה סְעוּרָה־עֲצוּרָה

עֲדַת צְלָלִים תָּנוּעַ.

ג    🔗

קַזַן עִיר הַווֹלְגָה נוֹהֶרֶת,

בִּשְׁטִיחַ שֶׁלֶג מַזְהֶרֶת.

הַסַּעַר שָׁכַךְ, הַשֶּׁמֶשׁ בְּהִירָה

וּמִמִּגְדְּלֵי בָתֵּי הַיִּרְאָה

בִּצְלִילֵי חַג, בִּצְלִילֵי אוֹנִים

מְצַלְצְלִים הַפַּעֲמוֹנִים.

דִּין־דִּין בָּם־בָּם… רֵיקָה הַקֶּרֶת,

אַךְ שְׂפַת הַווֹלְגָה כֻלָּהּ מַשְׁחֶרֶת,

כָּל עַם קַזַן יָצָא בִתְפִלָּה

אֶל שְׂפַת הַנָּהָר לַחֲזוֹת בַּטְּבִילָה.

צְלָבֵי הַפָּז בִּשְׁלַל זְהָרִים;

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת מַחְלְצוֹת הַכְּמָרִים.

אַךְ הִנֵּה הָעָם כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ

עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג, עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

כָּל יָד מְנַפְנֶפֶת, כָּל כּוֹבַע הוּסַר:

יְחִי הַקֵּיסָר! יְחִי הַקֵּיסָר!

בָּא לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ חָמַד:

יַלְדֵי יְהוּדִים הַכְנֵס לִשְׁמַד.

פַּנּוּ דֶּרֶךְ! פַּנּוּ דֶּרֶךְ!

מִקְוָה מְרֻוַּחַת נֶחְצֶבֶת בַּקֶּרַח,

בְּקֶרַח הַוּוֹלְגָה אַדִּיר הַנְּהָרִים.

עַל יַד הַמִּקְוָה עוֹמְדִים הַנְּעָרִים,

עוֹד רֶגַע וְהָיוּ לְנוֹצְרִים נֶאֱמָנִים

בְּבִרְכַּת הַקֵּיסַר, לִתְפִלַּת חַשְׁמַנִּים.

וְדִבְרֵי הַכֹּמֶר כְּשֶׁמֶן יִזָּלוּ:

"רַק רֶגַע, יְלָדִים, רַק רֶגַע תִּטְבָּלוּ,

וְתֵכֶף תַּעֲלוּ מֵחֲשַׁשׁ הַצִּנָּה".

וּבְפִי הַיְלָדִים לֹא תְּלוּנָה לֹא תְחִנָּה,

וּבִפְנֵי הַיְלָדִים דְּמָמָה נִשְׂגָּבָה,

רַק לַקֵּיסַר יַצְדִּיעוּ כְאַנְשֵי צָבָא.

אָז יִפְקֹד הַכֹּמֶר: “אַחַת, שְׁתַּים!”

רַק רֶגַע נָשְׂאוּ עֵינָם לַשָּׁמַים,

שָׁלְבוּ יָדַיִם וְעֵינָם תָּהֵל,

קָפְצוּ לַמַּיִם וּ“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

בִּצְלִיל פְּלָאִים כְּפַעֲמוֹן־יְקָר

צִלְצֵל בְּעֹז עַל פְּנֵי הַכִּכָּר.

הֶחְוִיר הַקֵּיסַר, שְׂפָתָיו הִרְעִידוּ:

“הוֹי עַם קְשֶׁה עֹרֶף! תָּמִיד יָזִידוּ…”

וְהַצַּו הֻכְרַז בַּכִּכָּר כֻּלָּהּ:

“לִמְשׁוֹת הַטּוֹבְעִים מִתּוֹך הַמְּצוּלָה!”

הַקֵּיסַר זָעֵף, מוֹרֵט הַשָּׁפָם,

אַךְ הַטּוֹבְעִים אֵינָם! הַנָּהָר גְּרָפָם.

הֶהָמוֹן נָמוֹג. הַוּוֹלְגָה שׁוֹמֶמֶת.

אַךְ מִתַּחַת לַקֶרַח הִיא בְעֹז זוֹרֶמֶת.

לַיָּם הַכַּסְפִּי מוֹבִילָה הִיא דוֹרוֹן:

לְלֹא תַכְרִיכִים, לְלֹא אָרוֹן,

לְלֹא קַדִּיש אָב, לְלֹא בְכִי אֵם,

יְלָדִים שֶׁמֵּתוּ עַל קִדּוּש הַשֵּׁם…

תרצ"ד