וַיְהִי הַיּוֹם וְכֶבֶשׂ רַךְ

עָמַד וַיֵּשְׁתְּ מִמֵּימֵי פֶלֶג זַךְ,

אָז מִן הַיַּעַר בָּא זְאֵב

שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף וְהוּא רָעֵב.

‘אֵיכָה תָעֵז פֹּה אֶת מֵימַי לִדְלֹחַ?’ –

הִרְעִים הַזְּאֵב עָלֵיהוּ קוֹל בַּכֹּחַ:

‘כְּרֶגַע תֵּעָנֵשׁ עַל עַזּוּתֶךָ!’

‘אַל נָא, אָדוֹן נַעֲלֶה, אַל נָא בְאַפֶּךָ’,

עָנָה רַכּוֹת הַשֶּׂה:

'הוֹאִילָה נָּא וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ אָתָּה,

כִּי אַךְ בְּמוֹרַד הַפֶּלֶג פֹּה וּלְמָטָּה

עוֹמֵד עַבְדֶּךָ;

וְאֲנִי רוֹאֶה

אוֹתְךָ כְּעֶשְׂרִים צְעָדִים מִנִּי וָמָעְלָה,

וְלִדְלֹחַ מֵי מַשְׁקֵה הֲדַר כְּבוֹדֶךָ,

בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא אוּכָלָה'.

‘אֲבָל הֵן אֵרֶא’,

קָרָא הַזְּאֵב הַפֶּרֶא,

'כִּי כָל מֵימַי אַתָּה דוֹלֵחַ.

אַף גַּם יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה,

כִּי עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה –

אֲנִי אֵינִי שׁוֹכֵחַ –

בְּזִיתַנִי וַתְּחָרְפֵנִי'.

'אֵיכָכָה חֵרַפְתִּיךָ,

וְאֲנִי עוֹד טֶרֶם אָז אִוָּלֶד?

הֵן גַּם הַיּוֹם יוֹנֵק עוֹדֶנִּי'.

‘אִם לֹא אַתָּה – חֵרְפַנִי אָז אָחִיךָ’.

'אֲבָל לִי אֵין כָּל אָח בֶּחָלֶד!

'אִם כֵּן – אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתֶּךָ;

הֲלֹא יָדַעְתִּי דִבְרֵיכֶם,

גַּם רוֹעֵיכֶם, גַּם כַּלְבֵיכֶם

דּוֹבְרִים סָרָה בִי בַּאֲשֶׁר הֵמָּה.

עַתָּה הִנֵּה הַיּוֹם – וְאִנָּקֵמָה!'

וּכְרֶגַע הִתְנַפֵּל עָלָיו וַיִסְחָבֵהוּ

אַחֲרָיו בַּעֲבִי הַסְּבָךְ וַיִּטְרְפֵהוּ.