עַל שְׂפַת פֶּלֶג זַךְ

שִׂחֵק יֶלֶד רַךְ,

קָפַץ וַיִּרְקֹד וַיְהִי אַךְ שָׂמֵחַ;

עוֹדֶנּוּ רוֹקֵד – מָעֲדוּ הָרַגְלַיִם,

וּפֶתַע נָפַל אֶל הַמַּיִם

וּבְקוֹל מַר צוֹרֵחַ.

לָאֹשֶר עֲרָבָה שָׁם צָמָחָה

וּסְבַךְ יוֹנְקוֹתֶיהָ הַמַּיְמָה שָלָחָה;

וּכְרֶגַע הַיֶּלֶד הָרַךְ

נֶאֱחַז בְּיָדָיו שָׁם בַּסְּבַךְ,

וַיְהִי תָלוּי בּוֹ וְקוֹרֵא:

‘הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ! אֲנִי, הָהּ, טוֹבֵעַ!’

וְהִנֵּה שָׁם עוֹבֵר הַמּוֹרֶה,

עוֹבֵר וְקוֹל יֶלֶד שׁוֹמֵעַ;

נָשָׂא הַמּוֹרֶה הָעֵינַיִם וַיַּרְא –

הַיֶּלֶד תָּלוּי וְצוֹעֵק בִּבְכִי מַר:

‘הוֹי חוּשׁוּ הַצִּילוּ! הוֹשִׁיעוּ נָא חִישׁ!’

וְאֵין אִישׁ.

וַיִחַר אַפּוֹ וַיִקְרָא לוֹ בְזָעַם:

'הוֹי, נַעַר שׁוֹבָב! הִוָּסֵר אַךְ הַפָּעַם.

'וּרְאֵה אַחֲרִית שׁוֹבְבוּת מִבְּלִי דָעַת!

'עוֹד רֶגַע, הוֹי פֶּרֶא, וְנַפְשְׁךָ טוֹבַעַת, ־

'דָּמְךָ בְרֹאשֶׁךָ!

'לִבִּי אַךְ יִדְאַב לַטּוֹבִים, לְהוֹרֶיךָ;

'מָה רַב טוּב לִבָּם, עַזָּה אַהֲבָתָם

'לְךָ, בֵּן סוֹרֵר, רֵאשִׁית תִּקְוָתָם!

'אַךְ לוּ אֲבוֹתֶיךָ לִי שְׁמֹעַ הוֹאִילוּ,

(וְהַיֶּלֶד צוֹעֵק שָׁם: הָהּ, חוּסוּ, הַצִּילוּ!…)

'כִּי אָז מִבֵּיתָם הֵן גֵּרְשׁוּךָ זֶה כְבָר!

(וְהַיֶּלֶד תָּלוּי וּבוֹכֶה שָׁם בְּכִי מָר…)

‘הוֹרִים אֻמְלָלִים! אַךְ עָלֵימוֹ לִי צָר!’

וְאָז, כַּאֲשֶׁר כְּבָר כִּלָּה הַדְּרָשָׁה,

שָׁלַח הַמּוֹרֶה אֶת יָדוֹ וּמָשָׁה

הַיֶּלֶד בָּעֵת,

חֲצִי חַי וַחֲצִי מֵת…

נָאֶה דוֹרֵש! רֵאשִׁית הוֹשִׁיעָה,

אַחַר, אַחַר מוּסָר תַּבִּיעָה.