אל איפאטור, אזרחה של העיר היוונית תביי, וקולע סלים, הגיע במרוצה, שעה שישב בחצר, עסוק בקליעת סליו, שכנו פילאגורוס וקרא כבר ממרחק מה: “איפאטור, עזוב את הסלים שלך ושמע! קורים דברים איומים!”
“מה בוער?” שאל איפאטור ונראה היה שהוא מתכוון לקום על רגליו.
“יותר גרוע משריפה,” שח פילאגורוס. “אתה יודע מה קרה? הולכים להעמיד לדין את המצביא שלנו, ניקומאכוס! יש אומרים שהוא נאשם באיזה תככים עם אנשי תסלוניקה; אחרים טוענים שמאשימים אותו באיזה שהם קשרים עם מפלגת הבלתי מרוצים. בוא מהר, מתאספים באגורה1!”
“ומה אעשה שם?” שאל איפאטור, פוסח על שני הסעיפים.
“זה נורא חשוב,” אמר פילאגורוס. “יש שם כבר המון נואמים; יש כאלה הטוענים שהוא חף מפשע, אחרים אומרים שהוא אשם. בוא לשמוע?”
“חכה,” אמר איפאטור, “אני רק אגמור את הסל הזה. תגיד לי, במה בעצם מאשימים אותו, את ניקומאכוס?”
“זה בדיוק מה שלא ברור,” אמר השכן. "אומרים דא והא, אבל השלטונות שותקים, טוענים שהחקירה טרם נתסיימה. אבל באגורה שמח, צריך לראות! יש שם צועקים שניקומאכוס חף מפשע – "
“חכה רגע; איך הם יכולים לצעוק שהוא חף מפשע אם, לא יודעים בבטחון במה מאשימים אותו?”
“זה לא חשוב; כל אחד שמע משהו, וכל אחד מדבר רק על מה שהוא שמע. לכל אחד הלא יש זכות לדבר על מה ששמע, לא? אני הייתי מאמין שניקומאכוס רצה לבגוד בנו בקשר עם אנשי תסלוניקה; אחד שם סיפר על זה ואמר שמכר אחד שלו ראה איזה מכתב. אבל אדם אחר אמר שזה קשר נגד ניקומאכוס ושהוא יודע על זה כמה דברים – מספרים שמעורבת בזה אפילו הנהגת הקהילה. אתה שומע, איפאטור? עכשיו השאלה היא –”
“חכה,” אמר קולע הסלים. “עכשיו השאלה היא: האם החוקים שחוקקנו לעצמנו הם חוקים טובים או רעים? האם מישהו באגורה דיבר על זה?”
“לא. אבל זה לא העניין. העניין הוא ניקומאכוס.”
“האם מישהו באגורה אומר שהפקידים המנהלים את החקירה נגד ניקומאכוס, הם מושחתים או מטי משפט?”
“לא. על זה לא דיברו בכלל.”
“אז על מה דיברו?”
“הלא אמרתי לך: על השאלה האם ניקומאכוס אשם או חף מפשע.”
“שמע, פילאגורוס, אילו אשתך הסתכסכה עם הקצב בגלל שהוא נתן לה בשר שלא כמשקלו – מה תעשה?”
“אעזור לאשתי.”
“לאו דווקא; אתה תסתכל האם לקצב הזה יש משקלות נכונים.”
“את זה אני יודע גם בלעדיך, בן־אדם.”
“אתה רואה. ואחר־כך תבדוק האם המאזניים בסדר.”
“גם את זה אתה לא צריך להגיד לי, איפאטור.”
“אני שמח לשמוע. ואם המשקלות והמאזניים בסדר, אתה תבדוק את המשקל של אותו בשר, ומייד תדע האם צודק הקצב או אשתך. זה מוזר, פילאגורוס, שבני אדם חכמים יותר כשמדובר בנתח בשר מאשר בעניינים ציבוריים. האם ניקומאכוס אשם או חף מפשע? זה יתברר על ידי שקילה, אם המאזניים והמשקלות בסדר. אלא שבשעת בדיקת המשקל אסור לנשוף לתוך כפות המאזניים להטות אותן לצד זה או אחר. מדוע אתם טוענים, שהפקידים החוקרים את ענייני ניקומאכוס הם רמאים או מי יודע מה?”
“את זאת אף אחד לא אמר, איפאטור.”
“אני חשבתי שאינכם מאמינים להם; אבל אם אין לכם סיבה שלא להאמין להם, מדוע לכל הרוחות אתם נושפים לתוך כפות המאזניים? אחד מהשניים: או שזה כך, כיון שלא איכפת לכם שהאמת תתגלה, או שכל זה איננו אלא אמתלה להתפלג לשני מחנות ולריב. שיכה הרעם את כולכם, פילאגורוס; אני לא יודע האם ניקומאכוס אשם, אבל אתם נורא אשמים בכך שהייתם שמחים להטות את הצדק. זה מוזר, השנה הערבות גרועות: מתקפלות כמו חתיכות חבל; אין להן שום חוזק. צריך היה שיהיה קצת יותר חם, פילאגורוס; אבל זה כבר בידי האלים, לא בידי בני האדם.”
1926
-
ה“אגורה” היה כינויין של רחבות השוק בערי יוון העתיקה, ששימשו כאתרי התכנסות הציבור לדיונים בעייני הקהילה. ↩