הַיְּעָרִים וְהַכָּרִים מוֹרִיקִים,

הָעֶפְרוֹנִי מְסַלְסֵל בְּקוֹל,

בְּאוֹרוֹת וּצְבָעִים מַבְהִיקִים

בָּא אָבִיב וְעָטָה אֶת כֹּל.

נִתְקַל בִּי שִׁיר הָעֶפְרוֹנִי,

דְּבַר־מָה בִי הֵקִיץ מִשְּׁנָת,

נֵעוֹר בִּלְבָבִי יְגוֹנִי

וְשִׁיר אֶחָד נוּגֶה מֵאָז.

הָעֶפְרוֹנִי מְסַלְסֵל בְּגַנִּי:

“מַה־תָּשִׁיר וְעַל־מָה לְךָ צָר?”

שִׁירִי, זֶה שִׁירִי, הוֹ קְטַנִּי,

שַׁרְתִּיו זֶה יָמִים מִכְּבָר.

אֶת לִבִּי כֹה אָשִׁיר לְבַדִּי,

וְצַעֲרִי הַגָּדוֹל מִנְּשׂא;

כְּבָר אִמְּךָ הַזְּקֵנָה, מַחֲמַדִּי,

שָׁמְעָה אֶת שִׁירִי זֶה פֹּה.