מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַנַּעַר —

וְיִשָּׁבֵר בּוֹ הַלֵּב,

פָּנָיו יַעֲנוּ כָל הַצַּעַר,

חָרוּת בָּם כָּל מְרִי הַכְּאֵב.

רוּחַ קַלָּה מְנַשֶּׁבֶת,

מִצְחוֹ חַם תְּלַטֵּף אָט,

רִיבָה בְּבַת־צְחוֹק מְלַבֶּבֶת,

תָּבִיא נֹחַם לוֹ מְעָט.

אֶל הַיַּעַר דּוּמָם יָנֹס

מֵהֲמוֹן וּשְׁאוֹן הָעִיר;

הוֹמִים צוֹהֲלִים אִילָנוֹת,

כַּנְפֵי־רְנָנִים פּוֹצְחוֹת שִׁיר.

אַךְ הַשִּׁיר — הוּא נִדְמֶה מַהֵר,

לִשְׂשׂוֹן הַיַּעַר בָּא הַקֵּץ,

בִּקְרֹב הַנּוּגֶה אֶל הַיַּעַר

אָבֹל אָבְלוּ עוֹף וָעֵץ.