צְפַרְדֵּעַ הֵצִיצָה מִשְּׂפַת נַחַל מָיִם,

וַתֵּרֶא מִנֶּגֶד שׁוֹר בַּעַל קַרְנָיִם;

וַתֵּרֶא כִּי טוֹב הוּא, לוֹ גֹּבַהּ וָהוֹד,

גַּם כֹּחַ וָעֹז – וַתְּקַנְאֵהוּ מְאֹד:

'אָכֵן, מַה קָּטֹנְתִּי נֶגְדּוֹ! אֵין רוֹאָנִי! –

מַדּוּעַ כָּמוֹהוּ לֹא אֶהִי גַּם אָנִי?'

וּכְרֶגַע הֵחֵלָּה בְכָל־עֹז הַצְּפַרְדֵּעַ

הָלוֹךְ וְהִתְנַפֵּחַ, הָלוֹךְ וְהִשְׂתָּרֵעַ,

וַתֹּאמֶר: 'הַבִּיטִי, אָחוֹת, גַּם הָעִידִי,

‘הַאִם לֹא גָדַלְתִּי כָמוֹהוּ? הַגִּידִי!’

‘לֹא, לֹא, אֲחוֹתִי!’ – ‘אֲבָל עָתָּה?’ – ‘כָּאָיִן!’

‘הֲטֶרֶם גַּם עָתָּה? הוֹי, שִׂימִי נָא עָיִן!’ –

‘עוֹד אֶפֶס וָאָיִן!’ –

וְהִיא מִתְנַפָּחַת

עֲדֵי כִּי פָקָעָה, וַתָּמָת לַשָּׁחַת.