חָגָב עַלִּיז שֶׁעָף וְרָן

בַּקַּיִץ שָׁם בַּגַּן,

רָאָה, כִּי בָא, כִּי בָא הַסְּתָו,

כִּי תַם אָכְלוֹ וַיְהִי רָעָב.

אֲהָהּ, לַשְָׁוְא יָתוּר יָעוּף,

כִּי אֵין למְצֹא יַתּוּשׁ אוֹ זְבוּב.

וַיֵּלֶךְ אָז אֶל הַנְּמָלָה

שְׁכֶנְתּוֹ מֵאָז לִשְׁאֹל שְׁאָלָה:

'הֱיִי נָא לִי עֶזְרָה בַצָּר

'וּלְפִי אָכְלִי הַלְוִינִי בָר,

'עַד בּוֹא אָבִיב, אָבִיב הַטּוֹב.

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בִּשְׁמִי חָגָב,

'כִּי בַקָּצִיר לָךְ כָּל הַחוֹב

‘הָשֵׁב אָשִׁיב עִם נֶשֶׁךְ רַב’.

אַךְ הַנְּמָלָה

אֵינָה סְכָלָה

לַאֲמִין לַכֹּל – הַלְווֹת וָתֵת.

'וּמָה, אָחִי, עָשִׂיתָ בְעֵת

הַקַּיִץ?' שָׁאֲלָה

אָז הַנְּמָלָה.

– 'שִׂחַקְתִּי לִי בִירַק הַכַּר,

שׁוֹרַרְתִּי שָׁם עַל פִּרְחֵי הוֹד'.

– 'אִם שַׁרְתָּ אָז, אָחִי הַשָּׁר,

הוֹאִילָה, צֵא עַתָּה וּרְקֹד'.