עַתִּיק הוּא הַגָּן, סְבַךְ עֵצִים וְשִׂיחִים.

רוֹגֵעַ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ נָחִים.

אֵין רַחַשׁ, אֵין הֶגֶה, וּמַחְשְׁבוֹתַי

נָמַסּוּ כֻּלָּן. סֶלַע זֶה מְרַאֲשֹׁתָי

בּוֹדֵד וְשָׁקוּעַ בַּגַּן הַשָׁמֵם;

עַד־נֶצַח – רוֹאֶה, מַאֲזִין וְדוֹמֵם.

שְׁלוּחוֹת־הָאַלּוֹן הַפְּרוּשׂוֹת לֹא נָעוֹת.

צִלָּן מַחֲסֶה לִי… זוֹרְמוֹת הַשָּׁעוֹת.

בָּא נֶשֶׁב קַלִּיל, הָעֵצִים לוֹחֲשִׁים;

נָמִים וְזָעִים, מִנַּיָּדִים הָרָאשִׁים.

מִבֵּין עֳפָאִים מִתְבַּהֵק וְסוֹרֵחַ –

כְּמוֹ שֹׁבֶל־עָבָר שֶׁנִּשְׁכַּח – בְּדַל־יָרֵחַ.

לֹא זָר לִי הַסֶּלַע הַזֶּה מְרַאֲשֹׁתָי;

עָלָיו הִשְׂתָּרְעוּ גַּם אֲבוֹת אֲבוֹתַי.

"קָשֶׁה אָנֹכִי, – הוּא נוֹהֵם, – כֵּן, זָקַנְתִּי,

הָקְשִׁיתִי מִזֹּקֶן. דּוֹרוֹת פֹּה יָשָׁנְתִּי,

עִדַּן עִדָּנִים… וּלְנֶגֶד עֵינָי

הָאָרֶץ נָשַׁמָּה וְגָלוּ בָנָי.

הָעִיר, הַהֵיכָל – עֲרֵמוֹת אֲבָנִים…

זוֹכֵר אָנֹכִי: לְפָנִים לְפָנִים

הָיוּ אֹהָלִים סְבִיבוֹתֵינוּ תְּקוּעִים;

אֵלַי אֲבוֹתֶיךָ לָנוּחַ בָּאִים.

עָבְרוּ עִדָּנִים – הֵי! צָמְחוּ חֲצֵרִים,

חוֹמוֹת, מְעוֹנוֹת… עַד שֶׁבָּאוּ זָרִים…

לָנוּס? לַעֲזֹב? אֲבוֹתֶיךָ עָזָבוּ;

נָפוֹצוּ מֵעֵבֶר לַיָּם וְלֹא שָׁבוּ.

אֲנִי לְבַדִּי פֹּה נוֹתַרְתִּי… וְאֵיךְ –

אֵיכָה זֶה אָנוּעַ וְאָנָה אֵלֵךְ?

מֵאָז עֲרִירִי אָנֹכִי, וְגַבִּי

מִזֹּקֶן הָקְשָׁה, הִתְקַפֵּא גַּם לִבִּי…

דּוֹרוֹת נְסוֹגִים לְאָחוֹר. אָנֹכִי

לֹא זַזְתִּי מִזֶּה! נְסִיגָה לֹא רוּחִי!…"

– סַלְעִי! מֵרָחוֹק בָּאתִי הֵנָּה, לֹא נָחְתִּי

הִכַּרְתָּ אוֹתִי; גַּם אֲנִי לֹא שָׁכָחְתִּי.

קְסוּמִים לֵילוֹתֵינוּ, עוֹטֵי הוֹד וָרָז;

רוֹמְזִים כּוֹכָבֵינוּ אֵלֵינוּ, כְּמוֹ אָז;

וְקוֹל הֲמִיתְךָ הוּא נִגּוּן לִי עָרֵב…

חַכֵּה, הֵם יָבוֹאוּ – יִבְנוּ הֶחָרֵב.