מֶבָּטוֹ הֶחָמוּר עַפְעַף לֹא יָרִים,

כְּפָר לֹא חִכָּה עוֹד לְנוֹדֵד הֶעָרִים

בְּרַחֲמִים כָּאֵלֶּה.

לְמַעֲנִי טֹוֶה הוּא רִשְׁתּוֹ הָעֲדִינָה,

וְכִי אָבֹא וְאֶקֹּד לְפָנָיו בִּתְחִנָּה,

יַמְתִּיק אֶת דִּינִי לִי.

כּוֹפֵר אָנֹכִי וְרוֹאֶה בֶּעָבִים,

אַךְ שָׁם יְרַחֲמוּנִי, שָׁם אוֹתִי אוֹהֲבִים,

כְּפָרִי-אֲנִי מְחַכֶּה לִי.

כְּבִזְנַב-כֻּתָּנְתִּי יִרְאֵנִי שׁוּב

וְלֹא מְקֻמָּט, מְכֻרְכָּם וְעָלוּב,

הִנֵּה הוּא מְחַיֵּךְ לִי.

יֹאמַר לִי: יַלְדִּי, הִנָּפֵשׁ נָא תָמִים,

הַשְׁלֵם עִם לִבִּי עַתִּיק הַיָּמִים

וּנְפֹל עַל שִׁכְמִי הַמּוּצֶקֶת.

יַרְגִיעַ, יְשַׁקְטֵט, יְלַטֵּף וְיִסְעֹד

וּרְשֻׁיּוֹת כַּפְרִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שְׁלֵווֹת

עַל לְבָבִי תִשְׁכֹּנָּה.

וּכְיֶלֶד שֶׁאִמּוֹ יִסְּרַתּוּ קָשׁוֹת,

בָּכוּי וּמִסְכֵּן וְיָגֵעַ עַד-מוֹת

אֵרָדֵם כָּךְ, לָנֶצַח.