לאסיפת הנבחרים / ברל כצנלסון

יוֹם הבּחירוֹת עוֹמד מאחרי כּתלנוּ. לא פּעם דחוּ, לא פּעם הכשילוּ – הפּעם, כּנראה, יקוּם הדבר. אין להתעלם מֵראוֹת כּי הדחיוֹת וההכשלוֹת הרבּוֹת ריפּוּ לא מעט את הידים, גרמוּ לא מעט לרוֹפף את האמוּנה בּעצם האפשרוּת להקים מבִּפְנים את אִרגוּן-הישוּב, כּל עוֹד לא הוֹדוּ בּוֹ הכּוֹחוֹת החיצוֹניים, כּל עוֹד הוּא זקוּק למלחמה קשה על זכוּת קיוּמוֹ ועל סַמכוּתוֹ. אוּלם זאת תהא ההכשלה האמיתית, אם בּני הישוּב יוָאשוּ מרעיוֹן האוֹטוֹנוֹמיה הישוּבית, אם מתוֹך רפיוֹן-רוּח ישליכוּ את יְהָבָם על ימים רחוֹקים, על כּוֹחוֹת חוּץ אשר יקימוּ לנוּ את כּל הדרוּש על תלוֹ. כּל עוֹבד בּארץ השוֹאף בּאמת לישוּב יהוּדי אוֹטוֹנוֹמי על אדמה זוֹ אַל יסתלק ממאמצים ואַל יֵרָתע מפּני המכשוֹלים. נכון הדבר, בּשנים האחרוֹנוֹת היתה בּכל פּזוּרי גלוּתנוּ המלחמה על האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית קשה וּמרה וגם דלת-תוֹצאוֹת: מחוּץ, מצד השלטוֹנות, הֵצֵרוּ את צעדיה ודחקוּ את רגליה; מבּפנים, נתקלה בּבגד וּבכחש, אם מפּני חשבּוֹנוֹת ואינטרסים מפלגתיים, אם בּשל פנִיוֹת ריאַקציוֹניוֹת, ואם בּגלל רוּחוֹת-מנשבוֹת רבוֹלוּציוניות. אוּלם גם בּגוֹלה עדיין לא נחתמה פּרשת המלחמה על אִרגוּן העם כּכוח משפּטי-ציבּוּרי-תרבּוּתי. עוֹד עתידה היא להתחַדש אף שם. על אחת כּמה וכמה אצלנוּ כּאן נוֹספוּ לנוּ כּמה כּוֹחוֹת עֵזר להקמתה וּלקיוּמה של האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית: הישוּב היהוּדי המרוּכּז בּהמוֹניו בּמחוֹזוֹת טריטוֹריאַליים, החי למעשׂה חיים חברתיים וכלכּליים אוֹטוֹנוֹמיים – הוּא הנהוּ הערוּבּה הכי-טוֹבה לעתידה של האוֹטוֹנוֹמיה הלאוּמית, כּי תתגבּר על אינטרסים של כּנוּפיוֹת, כּי תגיע גם לכוֹח, גם לסַמכוּת רחבה, גם לאישוּר חוּקי וּלהכּרה מדינית מצד הכּוֹחוֹת החיצוֹניים.

וציבּוּר הפּוֹעלים, אשר בּכוֹחוֹ הוּקמה אסיפת הנבחרים הראשוֹנה, הוּא יֵדע למַלא את חובתוֹ לעצמוֹ וּלמפעלוֹ גם הפּעם. הנָקל היה לנוּ לדרוֹש את דחיית הבּחירוֹת, אשר חלוּ אצלנוּ “בּין המצָרים”, בּשעה בּלתי-נוֹחה כּלל: רק זה השקענוּ כּוֹחוֹת עצוּמים בּחידוּש מוֹעצוֹת הפּוֹעלים העירוֹניוֹת, עתה עלינוּ להיכּוֹן וּלהכין את הועידה החקלאית, רבּת הענינים החשוּבים לגוֹרל כּל תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, ועל כּוּלם – כּל מַעינינוּ בּשעה זוֹ נתוּנים לביצוּר עמדוֹת העבוֹדה בּפני התרוֹפפוּת המצב הכּלכּלי בּארץ. אוּלם ידוֹע ידענוּ כּי דחיה אחרי דחיה נדחוּ הבּחירוֹת בּשל המרכּז ו“המזרחי”, ולא לנוּ להיוֹת בּין הגוֹרמים לדחיה נוֹספת.

אַל יהיה בּינינוּ כּוֹשל וּמשתמט.

יזכּוֹר כּל אחד מבּינינוּ, כּי קוֹל נוֹסף בּבּחירוֹת מַגבּיר את סַמכוּתה של אסיפת הנבחרים, את הפּרֶסטיג’ה של הישוּב העברי בּארץ בּפני משַׂנאיו ורוֹדפיו, כּי קוֹל נוֹסף לאגף העבוֹדה מגבּיר את כּוֹחוֹ של האגף כּוּלוֹ.

כּל פּוֹעל וכל פּוֹעלת – כּאיש אחד לאסיפת הנבחרים, אף אחד מבּינינוּ בּל יֵעָדר.

כּסליו תרפ"ו.