לוגו
מראות מאשנב הרכבת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

שָׂדוֺת, שָׂדוֺת שְׁחֻמֵּי שְׂרֵפָה,

אַל תְּנַקְּרוּ עֵינַי, מְרוּצַתְכֶם עִוֶּרֶת!

תִּלֵּי תִּלִּים שְׁזוּפֵי רוּחוֺת,

חַבְקוּנִי בְּחֶמֶלָה!

כַּרְמֵי-סַפִּיר וענְבָּרִין,

דִּמְכֶם קוֺלֵחַ עַל פָּנַי,

חוֺרֵץ כְּיַיִן וְנָגֺוֺז!


תַּחַת רַגְלַי נִשְׁמַט הַגֶּשר,

נִזְעַק כְּשִׁיר בַּרְזֶל וּמִדַּרְדֵּר לַוָּדִי.

הַגַּיְא לֹעוֺ הַמִּנְהָרִי פּוֺעֵר

וְעַד שֶׁהוּא אוֺטְמוֺ

חֻרְשַׁת הַצַּפְצָפוֺת גּוֺנֶבֶת תַּדְהֵמָה

וְרוּחַ נִשְׁמָתִי.


יַעַר יַעַר.

קַוֵּי מָטָר מְעֻלְעָלִים.

גְּדוּדֵי עֵצִים אִישׁ עַל אָחִיו!

נוֺפְלִים קָמִים עַל דִּגְלֵיהֶם הַיְרֻקִּים.

הָנִיחוּ לִי לָתוּר אַחֲרֵי מְעוּף צִפּוֺר,

אַחֲרֵי טִיסַת אַרְנָב!

מָתַי, מָתַי יָסוּף הַיַּעַר!


אַלְפֵי גְּרוֺנוֺת וְהִתְעַטְּשׁוּת אַחַת.

חַיַּת מַתֶּכֶת שׁוּלֵי הַכְּפָר נוֺשֶׁכֶת.

מִסְגָּד וּכְנֵסִיָּה קַדִּים בָּאֹפֶק.

רוֺכֶלֶת מְצֻיֶּצֶת כְּגִנָּה שֶׁל תּוּת,

שְׁתֵּי צִפָּרְנִים וְרֻדּוֺת-תְּשׁוּקָה בֵּינוֺת שָׁדֶיהָ.

נָשִׁים בְּרִיאוֺת-חַרְצָן וַעֲגֻלּוֺת-רִמּוֺן

מוֺכְרוֺת לִי פְּרִי מָתוֺק וְאַהֲבָה מָרָה

וּבְטֶרֶם נְגִיסָה, מַבְּטֵיהֶן צָבְתוּ מַטְבֵּעַ.

לֹא הֵן יָדְעוּ לְמִי קָטְפוּ הַתְּאֵנִים

וְלֹא הַתְּאֵנִים – מִי יִבְלָעֵן בַּדֶּרֶךְ.


זָהָב שָׁחוּט, זָהָב חָרוּץ, זָהָב כָּתוּת.

כִּפּוֺת חִטִּים וְשִׁפּוֺנִים פִּטְמוֺתֵיהֶן שָׁמַיְמָה.

עֲסִיס חָצִיר נִגַּר אֶל עַצְמוֺתַי.

כַּרְמֵי-וְרָדִים רַחֲמוּ עַל נְחִירַי!


הַשֶּׁמֶשׁ מְעוֺפֶפֶת מִגִּבְעָה אֱלֵי גִּבְעָה.

הַדָּם הַזֶּה לֹא אָנֹכִי שָׁפַכְתִּי!

לְפֶתַע מִתְקָרֶרֶת דַּעְתָּה

עֵינָה הַיְחִידָה נִסְגֶּרֶת מֵאֲחוֺרֵי מִגְדָּל.


צְלָלִים עָטִים עָלַי, סִיעוֺת שֶׁל עוֺפוֺת פֶּרֶא

שֶׁכַּנְפֵיהֶם הָרְסוּקוֺת תּוֺלוֺת בָּאֲמִירִים,

בָּרְכָסִים, עַל שַׁפּוּדֵי סְלָעִים

כְּמוֺ כְּבָסִים שְׁחוֺרִים

וּבַאֲנָחָה סְתוּמָה טוֺבְלִים בַּנַּחַל!


הַשֶּׁמֶשׁ! אֵי הַשֶּׁמֶשׁ?

הִיא מִתְפַּלֶּלֶת בֵּין כָּתְלֵי הַלֹּבֶן

שֶׁל בֵּית-מִדְרָשׁ קָטָן סוֺכֵךְ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ


עָשָׁן צוֺרֵב תּוֺלֵשׁ אֶת עַפְעַפַּי.

כּוֺכַב הָעֶרֶב רָץ עִם הָרַכֶּבֶת.

פִּסַּת מִדְבָּר שֶׁל לַיְלָה אֶת רֹאשִׁי גוֺרֶרֶת

אֶל גַּרְדּוֺמָה שֶׁל תַּחֲנָה.

לִבִּי, לִבִּי נִרְגַּע.

אֲנִי נוֺשֵׁק לִי נְשִׁיקוֺת פְּגִישָׁה.

לִמְקַדְּמֵי פָּנַי אֲנִי חוֺלֵק אֶת נֵזֶר מַסָּעַי.

אַךְ הָרָצִיף חוֺמֵק עַל פַּנָּסָיו וּמַמְתִּינָיו.


גָּלוּם בְּאַדַּרְתִּי הָרְגוּבָה אֲנִי מַצִּיג

רַגְלַי עַל מִרְצָפָה רוֺעֶדֶת.

אִישׁ לֹא חִכָּה.

בְּדִידוּת עַזָּה כְּבֹשֶׂם הַחַיִּים, רַק אַתְּ?

וּמִגְּרוֺנִי נוֺבֵט צִיץ פְּעִיָּה כְּשֶׁל תִּינוֺק:

הִגַּעְתִּי!