אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁכֻּלְּךָ לֵב,

וְלֵב שֶׁכָּל כֻּלּוֹ תְּכֵלֶת,

תֵּן לִי תִּקְוָה, אַבָּא טוֹב,

שֶׁגַּם בְּלִבִּי אַתָּה שׁוֹכֵן.

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַבָּא טוֹב,

אֶת אוֹר עֵינַי לָקַחְתָּ לִי,

אוֹר הַבִּינָה הוֹתַרְתָּ לִי,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

בֵּיתִי שֶׁלִּי לָקַחְתָּ לִי,

כַּסְפִּי שֶׁלִּי לָקַחְתָּ לִי,

חוּשׁ הַחַיִּים הוֹתַרְתָּ לִי,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

וְטוֹב לִי בְּחֶלְקִי, אָבִינוּ,

כִּי הַחוּשִׁים יוֹצְאִים מִן הַלֵּב

וְשָׁבִים אֶל הַלֵּב,

וּבָאִים אֶל אִשְׁתִּי, שֶׁתִּחְיֶה,

וְחוֹנִים אֵצֶל בְּנִי, שֶׁיִּחְיֶה,

כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ כַּיָּם.

אִם תִּשְׁאַל לְמַעֲשַׂי, אַבָּא טוֹב,

בַּחֲשֵׁכָה שֶׁלְּךָ מְגַשֵּׁשׁ אֲנִי.