הָשִׁיבוּ לִילוּד־אִשָּׁה אֶת הָאִשָּׁה

וּמָוֶת שֶׁכִּסָּהוּ בְּכַפּוֹת שֶׁל קֶרַח

לְנַחַל־כּוֹכָבִים יִמּוֹג.

הָשִׁיבוּ לוֹ אֶת הַשַּׁלְוָה הַלְּבָנָה

אֲשֶׁר פָּרְחָה שָׁנִי בְּצֵל אֲהוּבָתוֹ

וְשׁוּב יִתְפַּרְכְּסוּ גֻּלּוֹת־עֵינָיו

כְּמוֹ עוֹפוֹת־הַבָּר בְּחֹפֶשׁ־יְעָרִים.

אַחַר מִטַּת הַמֵּת עָמְדָה הָאַלְמָנָה מִלֶּכֶת.

עָמְדָה הָאֵם.

הַבַּת.

עָמְדוּ רֵעִים וּרְעָיוֹת.

שָׁמְעוּ לְקוֹל הַמֵּת.

"הֵבֵאתִי לָךְ מַחֲרֹזֶת גַּחֲלִילִים מִמַּסָּעַי.

הַנְּשִׁיקָה אֲשֶׁר גָּמַעְתִּי בְּצֵאתִי לַדֶּרֶךְ

מִגְּבִיעַ־רִמּוֹנִים נִתְּנָה לִי.

רְדִיד שֶׁל דִּמְדּוּמִים חַמִּים כַּנֶּפֶשׁ

יָרַד עָלַי מִתּוֹךְ מַבַּט בִּתִּי.

אִמִּי חִיְּכָה.

בְּלֵב עָשִׁיר חָזַרְתִּי אֶל בֵּיתִי.

רוּחוֹת טוֹבִים חִבְּרוּ אֶת חֻלְצָתֵךְ

אֶל חֻלְצָתִי.

הַיּוֹם הַזֶּה לֹא יִגָּמֵר לָנֶצַח.

הוּא יְדַלֵּג עַל פֶּצַע־אֵין־לוֹ־כַּפָּרָה,

הוּא יְדַלֵּג עַל דֶּמַע־לַעֲנָה,

הוּא יְדַלֵּג עַל קֶבֶר.

לְמַעַן נַעֲבֹר בַּגֶּשֶׁר,

לְמַעַן נִכָּנֵס בַּשַּׁעַר,

לְמַעַן, רַק לְמַעַן…"

הָאַלְמָנָה –

צְעִיף־הַשְּׁכוֹל נָשְׂאָה הָרוּחַ.

הַבַּת –

עֵינֶיהָ בַּאֲבִיב הָאִילָנוֹת.

הָאֵם:

בְּנִי, בְּנִי…

"נָשָׂאנוּ הַשָּׁרָב בִּשְׁנַיִם.

פָּרַקְנוּ אֶת חֻמּוֹ בְּצֵל־שְׂדֵרָה בִּשְׁנַיִם.

מִתַּחַת לְרִיסַיִךְ

נִקְוֹות טִפּוֹת זֵעָה וּשְׂרָף שֶׁל אֹרֶן.

גּוּפֵךְ נָטַע בִּי הַחֶדְוָה לְבֹשֶׂם,

לְטַעַם הַנָּזִיד, לְקֶשֶׁב הָרָהִיט,

לְהִבְהוּבֵי פְּרָטִים,

שֶׁחַיֵּיהֶם פָּחוֹת מֵהֶרֶף־עַיִן.

גּוּפֵךְ הָיָה לִי סוֹד

וּפִעְנוּחַ,

יְסוֹד אָפֵל לְמֶרֶד

וְסַם־כְּנִיעָה מַשְׁלִים וּמְשַׁחְרֵר.

מַרְאוֹת־פְּלָאִים לְאֵין מִסְפָּר

אֲנִי חַיָּב לוֹ.

הַאִם רָאִית גַּם אַתְּ

בְּעַד בֵּיתֵנוּ שֶׂה לָבָן

לוֹחֵךְ בִּשְׁטִיחַ הַזְּרִיחָה?"

הַמְלַוִּים עָמְדוּ לְיַד הַמַּצֵּבוֹת

בְּרִחוּק־מָה כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה חָזְרוּ

מִטִּיוּלָם בָּאָחוּ. הֲשׁוֹמְעִים הֵם?

"הַבֹּקֶר נַאֲרִיךְ לִשְׁכַּב בְּמִטָּתֵנוּ

וְנִזְכֹּר שֶׁהַכְּאֵב אֵינוֹ מַכְאִיב,

וּלְמַעַן כִּי נָחוּשׁ בְּנוֹכְחוּת קוֹרֶנֶת,

שֶׁאֵין עִמָּהּ לֹא עֶצֶב חֲסַר־פֵּשֶׁר,

לֹא אֲנָחוֹת אֲשֶׁר נוֹלְדוֹּ בְּלֵב מָלֵא

וְלֹא פְּלִיאַת־חַיִּים רוֹעֶשֶׁת,

כִּי אִם קֻרְטוֹב תְּבוּנָה עִלֶּגֶת,

שִׁדַּי בָּהּ לְהֵיטִיב אֶת הַסְּדִינִים,

לָשִׂים מְעַט פְּרָחִים בְּצִנְצָנוֹת,

לִפְתֹּחַ אֶשְׁנַבִּים לַשֶּׁמֶשׁ וְלָרוּחַ,

עַד כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר כִּמְעַט בְּכַעַס:

הוֹ, אֵין מָנוֹס מֵאֹשֶׁר!

מַדּוּעַ לֹא גִּלִּיתִי אֶת אָזְנֵךְ?

כִּי הִיא הָיְתָה צְמוּדָה לְצַוָּארִי.

פָּחַדְתִּי מִתְּרוּעַת־הַחַי כְּמוֹ מֵחֵטְא.

עַכְשָׁו כָּל הַדְּמָמוֹת יַכְרִיזוּ:

שֶׁלָּךְ אֲנִי עַד קֶבֶר!"

“כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה פְּרָחִים,”

חָשְׁבָה הָאַלְמָנָה.

“אָבִי הָיָה אָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת,”

חָשְׁבָה הַבַּת.

“בְּנִי, בְּנִי,”

חָשְׁבָה הָאֵם.

שֶׁלָּךְ אֲנִי כְּמוֹ כַּלְבֵּנוּ תָּם!

כַּלְבֵּנוּ תָּם, אֲדוֹן הַבַּיִת, אִישׁ סוֹדִי.

בִּשְׂפַת כְּלָבִים תַּמָּה

נָבַחְתִּי בְּאָזְנָיו אֶת קִנְאָתִי.

הַאִם עוֹד לֹא הָרְעַל כַּלְבֵּנוּ תָּם?

נָבַחְתִּי לוֹ, שֶׁהָאִשָּׁה

נָתְנָה תַּעֲלוּלֶיה לְזָרִים.

הָיָה לֵיל חֹרֶף.

שָׂנֵאתִי אֶת הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה.

עֲזָר־נָא לִי לִשְׂנֹא, כַּלְבֵּנוּ תָּם!

כְּשֶׁאֶחְדַּל, יִהְיֶה לִבִּי הַמֵּת טָהוֹר כָּמוֹךָ.

עַתָּה הַכֹּל הוּשַׁב לִי.

לְנַחַל כּוֹכָבִים נִתַּץ הַקֶּרַח.

הוּשְׁבוּ לִי גַּם יָדַי לִטֹּל בָּהֶן אֶת הַגְּזֵלָה!"

"רוּחַ שְׁחֹרָה חָלְפָה בֵּין הָבְּרוֹשִׁים.

עַל גַּב הָאֶבֶן מֵעָלַי

נָפְלָה דִּמְעָה וְהִתְנַפְּצָה לְאֶלֶף שֶׁמֶשׁ…

בִּתִּי, בִּתִּי, הַשּׁוֹבֵבָה!"