לגזה

בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל,

מַרְעִיף תַּנְחוּמִין.

שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל,

בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?

שֶׁמָא בְּלֵב עָנָו לְבָרֵךְ אֶת הָעֹל,

לְהַצְדִּיק אֶת הַדִּין?

בֵּין שׁוּרוֹת עֲרוּגוֹת וּתְלָמִים נַעֲרָה תָּבוֹא,

הַבֶּרֶז יִגְעַשׁ.

הִיא מַזָּה רְסִיסֵי חַיִים, אַף גִּבְעוֹל בִּצְמָאוֹ

לֹא נִשְׁכַּח, לֹא נֻטַּשׁ.

אוּלַי לִסְלֹח לָאֵל אֶת זְדוֹן לְבָבוֹ,

אוּלַי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ?

פתח-תקוה, תרפ"ג