בֶּן הַחַיָּט הָיָה כְּכָל בְּנֵי-הַחַיָּטִים:

שְׁמַנְמַן שֶׁלֹּא לְפִי הֶשֵׂג יָדוֹ שֶׁל אַבָּא.

רַק עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ גִּלְגֵּל כְרֵסוֹ

וְרָץ אַחֲרֵי כַּדּוּר הָרֶגֶל כְּכַדּוּר.

“לַחַג,” הִבְטִיחַ פַּעַם הַחַיָּט, "אֶתְפֹּר לְךָ

חֻלְצָה שֶׁל סְפּוֹרְט נֶהְדָּרָה."

הַבְטָחָתוֹ הִשְׁלִים הָאָב לַחַג,

אַךְ לֹא לַחַג הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה,

כִּי אִם לַחַג דְּאֶשְׁתָּקַד, וְהַסְּלִיחָה עִמּוֹ,

וּמִנִּי אָז לָמַד בֶּן הַחַיָּט לִסְלֹחַ.

אָכֵן, בְּלֵב כָּבֵד סָלַח לוֹ

אַךְ לֹא מֵרֵר בִּבְכִי, כִּי אִם עָלָה

עַל עֵץ הַתּוּת שֶׁבַּגִּנָּה הָעֲלוּבָה

וִיגוֹנוֹ הִמְתִּיק בְּגַרְגְּרִים חֲמַצְמַצִּים

סָפֵק וְרֻדִּים סָפֵק יְרַקְרַקִּים.

יָשַׁב כְּמוֹ סְנָאִית נִכְלֶמֶת עַל עָנָף

וְעַל הָעָוֶל שֶׁנִּגְרַם לוֹ הִתְאוֹנֵן

לִפְנֵי הַנְּסִיכָה שֶׁלֹּא מִכְּבָר הִכִּיר

בְּסֵפֶר אַגָּדוֹת יָשָׁן, שֶׁמְּצָאוֹ בְּפַח הַזֶּבֶל.

עָשָׂה דַּרְכּוֹ בֵּין עֲבָדֶיהָ,

קַד לָהּ קִדּוֹת שִׁבְעִים,

בְּיָד אַחַת נִפְנֵף בְּכוֹבָעוֹ

וּבַשְּׁנִיָּה הִגִּישׁ לָהּ פֶּרַח שֶׁקָּטַף

מִתּוֹךְ הָעֲרוּגָה שֶׁלִּשְׁכֶנְתָּם מָרִיָּה.

מָרִיָּה, תְּבֹרַךְ מֵאֵל, אִשָּׁה בַּת כְּפָר הָיְתָה,

גְּמִישַׁת בָּשָׂר וַעֲגֻלָּה, שׁוֹפַעַת חִיּוּכִים,

וּפֶה קָטָן הָיָה לָהּ – דֻּבְדְּבָן אָדֹם

יוֹרָה שְׁרִיקוֹת וַהֲבָרוֹת קְטוּעוֹת,

לַנְּעָרִים הִיא מַמְתַּקִּים חִלְּקָה בְּרֹחַב-יָד,

לַנְּעָרוֹת סְרָטִים וְכַפְתּוֹרִים,

אֲבָל אֲבוֹי לְשׁוֹדְדֵי פְּרָחֶיהָ!

"חֲבָל שֶׁאַבָּא לֹא אוֹהֵב אוֹתְךָ, יַלְדִּי,

וְלֹא תָּפַר לְךָ בְּגָדִים כִּלְנָסִיךְ.

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ חוֹגֵר פִּגְיוֹן-זָהָב,

נוֹעֵל זוּג מַגָּפַיִם שֶׁל צְבִיָּה חוּמָה,

חוֹבֵשׁ מִגְבַּעַת עִם נוֹצַת טַוָּס…

אַךְ בְּלִי בִּגְדֵי נָסִיךְ, שֶׁאַבָּא לֹא תָּפַר,

כָּל הַמַּרְאֶה שֶׁאָנֹכִי רוֹאָה עָצוּב…

חֲבָל שֶׁאַבָּא לֹא אוֹהֵב אוֹתְךָ, חֲבָל…"

עַכְשָׁו תָּבִינוּ לָמָּה יָד שָׁלַח הַנַּעַר

וּפֶרַח מִגִּנַּת מָרִיָּה הוּא קָטַף.

הוּא הֱטִילוֹ בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת

מִנְחָה לַנְּסִיכָה מִסֵּפֶר אַגָּדוֹת יָשָׁן.

וּלְעִתִּים כְּטוֹב לִבָּהּ בַּאֲרוּחַת הַבֹּקֶר

נָתְנָה לוֹ הַשְּׁכֵנָה מָרִיָּה קֹמֶץ אֲפוּנִים

קְלוּיִים, אוֹ גַּרְעִינֵי דְּלוּעִים

וּבִימֵי חַג צַלַּחַת אֹרֶז בְּחָלָב

שֶׁרֵיחַ קִנָּמוֹן דִּגְדֵּג בִּנְחִירָיו.

בִּצְחוֹק סוּסָה טוֹבָה וּנְדִיבָה

אָמְרָה לוֹ:" קַח!"

לָקַח. לֹא הָיָה בּוֹ שֶׁמֶץ גַּאֲוָה.

"אֱכֹל וְאַל תִּהְיֶה חִוֵּר, שְׁכֵנִי.

אֱכֹל וְאַל תִּהְיֶה יָרֹק כְּתֶרֶד,

אֱכֹל וְתֵן גַם לְאַחֶיךָ

וְעַד אֲשֶׁר אָדִיחַ הַכֵּלִים

וְעַד אֲשֶׁר אָכִין עוֹד סְעֻדָּה לְבַעְלִי,

אָבִיא לְךָ מִן הַמִּטְבָּח כָּבֵד צָלוּי,

עַל הַכָּבֵד תִּשְׁתֹּק לִפְנֵי אִמְּךָ,

הוּא לֹא כָּשֵׁר אַךְ אֵין כְּמוֹתוֹ לְטַעַם."

כָּבוֹד רָחַשׁ הוּא לְמָרִיָּה וְחִבָּה,

אֲבָל אֶת הַכָּבֵד זָרַק הוּא לֶחָתוּל

בְּעוֹד מָרִיָּה מַנְעִימָה שִׂיחָה

עִם הַדַּוָּר, עִם הַחַלְבָּן, עִם הָרוֹכֵל.

פִּצּוּחַ גַּרְעִינִים קְלוּיִים וְכַדּוֹמֶה

הָיְתָה בּוֹ מִין סְגֻלָּה בְּרוּכָה

לָשִׂים אֶת מַחְשָׁבוֹת לִבּוֹ בְּעֹל שֶׁל קֶצֶב

וּלְגָרוֹת בּוֹ תֵּאָבוֹן בִּלְתִּי-נִלְאֶה,

לְהַעֲלוֹת גֵּרָה דְּבָרִים שֶׁל עֲלִילָה,

שֶׁלֹא הָיוּ, לֹא נִבְרְאוּ וְלֹא יִהְיוּ.

וּכְשֶׁאָזְלוּ הָאֲפוּנִים, אוֹ אֱגוֹזֵי הַבָּר,

עָמַד לוֹ וְלָעַס פְּרוּסַת חֲלוֹם

אוֹ קְרָב בֵּין זְבוּב וְעַכָּבִישׁ עָרַךְ לוֹ.

מָרִיָּה, שֶׁהָגְתָה לוֹ אַהֲבָה שֶׁל אֵם

הָיְתָה פּוֹנָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ וּמַפְטִירָה:

"יֶלֶד אַכְזָר הוּא מַמְזֵרָם שֶׁל הַשְּׁכֵנִים,

יֹאכְלוּ אוֹתוֹ כִּנִּים וּפַרְעוֹשִׁים…"