בְּעִיר הוֹרָתִי, בְּלֵב שְׁאוֹנָה, הָיָה אִי קָטֹן: גַּן בְּרוּךְ־אִילָנוֹת.
סְבִיבוֹ חָג הַכְּרָךְ, גַּלָּיו הַהוֹמִים לִחֲכוּ קַרְסֻלָּיו וְקוֹלָם קוֹל עַנּוֹת.
כִּבְרַת־אֲדָמָה מַדְשִׁיאָה וּפוֹרְשָׂה עָנָף וְעָנָף בִּתְפִלַּת מַחֲבוֹא,
דָּמְתָה לְצִפּוֹר כְּלוּאָה בִּכְלוּבָהּ, חוֹבֶטֶת כָּנָף: אֵין לָצֵאת, אֵין לָבוֹא!
כָּל עֵץ בָּה כָּבוּל, כָּל דֶּשֶׁא גָדוּר: אָסִיר שְׁבוּי־שְׁבִילִים, לִמּוּד־הַהֶסְגֵּר,
דּוֹמֶה: אֶל פִּתְחָהּ הָרְחוֹב הַבָּהוּל אָץ־רָץ כִּמְטֹרָף וְנִכְלָם יֵעָצֵר.
בְּגַן יַלְדוּתִי פְּלָאִים רָחֲשׁוּ, מַרְאוֹת וְקוֹלוֹת לָחֲשׁוּ רָז עַל רָז.
הָיָה שָׁם אֲגַם כִּרְאִי מְלֻטָּשׁ, עִם עֶרֶב אָפֹר, עִם בֹּקֶר מוּפָז.
קָמוּר, מְהֻפָּךְ וּסְרוּק־עֲנָנוֹת חָלַם בַּמְּצוּלָה הַשַַּׁחַק תָּכֹל,
וּשְׁנֵי בַּרְבּוּרִים צְחוֹרִים מִנִּי צְחוֹר צַוָּאר מְקַשְּׁתִים וְשָׁטִים לְלֹא־קוֹל.
מִזֶּה וּמִזֶּה שְׂדֵרוֹת עַרְמוֹנִים, תִּפְרַחַת עֲצֵי הַלִילָךְ מִמּוּלָן,
וְיֶלֶד נִצָּב עַל שְׂפַת הָאֲגַם וְשָׁט עִם בַּרְבּוּר, מְלַבְלֵב עִם אִילָן.
הָיְתָה שָׁם בַּגָּן גִּבְעָה חֲשׂוּפָה וּשְׁנֵי שִׁפּוּעִים לָה מִשְּנֵי עֲבָרִים.
עָלו־טָפְפוּ בָּה רַגְלַיִם קְטַנּוֹת, הָיְתָה הֹר־הָהָר בְּעֵינֵי נְעָרִים.
מְאֹד חִבְּבוּהָ יַלְדֵי רְחוֹבִי אֲמוּנֵי־הַמַּחְסוֹר, לִמּוּדֵי־הַכָּפָן,
דָּמוּ בְּגָלְשָׁם: לַהֲקַת צִפֳּרִים זְעִירוֹת וְרָזוֹת הַחוֹבְטוֹת בִּכְנָפָן.
הִסְמִיקוּ פַָּנִים, עֵינַיִם נוּגוֹת דָּלְקוּ בִּמְשׁוּבָה כְּנֵרוֹת בְּיוֹם חָג.
עָלְצָה הַגִּבְעָה. לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ הָרְחוֹב הַתָּמוּהַּ הֵרִיעַ וָעָג.
הָיוּ שָׁם בַּגָּן סְלָעִים אֲפֹרִים, הוּבְאוּ מֵרָחוֹק וְהוּטְלוּ לְמַפָּל.
עָלָה בְּלֶחְיָם אֵזוֹב יְרַקְרַק. וְאַחַד הַסְּלָעִים כְּקָדְקֹד מְעֻגָּל,
דּוֹמֶה וּפָצַח אֶת פִּיו הַבָּלוּם, הֵקֵר שֶׁטֶף עַז קִלּּוּחַ־תָּמִיד,
נִתְּזוּ נְטָפִים, נֻפְּצוּ לַסְּלָעִים, הִפְנִינוּ מְעַט, נִבְלְעוּ בַּהֲמִית.
וְיֶלֶד הָזָה שָׁם: “וַיָּרֶב הָעָם… וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע… וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה…”
– אַל תַּךְ אֶת הַסֶּלַע, משְֶׁה! – הִתְחַנֵּן, שְׂפָתָיו מַה־חִוְרוֹת, תְּפִלָּתוֹ חֲרֵדָה.
הָיָה שָׁם בַּגָּן, בִּשְׁבִיל מְרֻחָק, סַפְסָל מְבֻדָּד, שִׁטָּה מֵעָלָיו,
נַעַר יָשַׁב שָׁם, אָפַף יַתְמוּתוֹ עֶרֶב תָּכֹל הַטּוֹוֶה אֶת צְלָלָיו.
הַכְּרָךּ הַסּוֹעֵר נִצַּב לוֹ הַרְחֵק וְיָם כּוֹכָבִים גָּהַר כֹּה קָרוֹב,
הַתְּכוֹל הֶחֱוִיר… פָּנָס נִתְלַבָּה… דְּמָמָה לְלֹא־קֵצֶה… שָׁעָה לְלֹא־סוֹף…
הוֹי סַעַר־בְּרֵאשִׁית, דְּמָמָה רִאשׁוֹנִית, כִּבְדֵי־תַעֲלוּמָה הַחַיִים בָּךְ נִגְלִים!
הַנַּעַר יוֹשֵׁב, בּוֹכֶה בְּלִי דְמָעוֹת מִין בֶּכִי אִלֵּם, לֹא זָקוּק לְמִלִּים.
עַתָּה כְּבָר אֵדַע, כִּי גַּן־יַלְדוּתִי לֹא עוֹד יְלַבְלֵב: הָיָה לְמִדְבָּר.
קָרְסוּ עַרְמוֹנִים וּמָט הַלִּילָךְ, גִּבְעָה נִצְטַמְּקָה, מַפַּל פִּיו אָטַר.
עַל שְׂפַת הָאֲגַם, נִדְלַח וְעֻפַּשׁ, פִּגְרֵי בַּרְבּוּרִים יַלְבִּינוּ חִוְרִים
וּבְצֵל הַשִּטָּה לֹא עוֹד יְאֻשַּׁר נַעַר הוֹזֶה מִנַּעֲרֵי הָעִבְרִים…
בְּעִיר הוֹרָתִי, בְּלֵב שְׁאוֹנָהּ, הָיָה אִי קָטֹן: גַּן בְּרוּךְ־אִילָנוֹת.
אֶלְאַט הַמִּלִּים וְאַקְְשִׁיב אֶל תּוֹכִי: אַגָּדָה בִּי הוֹמָה וְקוֹלָה קוֹל עַנּוֹת.