לגיטו ורשה
כִּכְלוֹת תּוֹר־דָּמִים, עֵת יָמִים יַאֲבִיבוּ,
יִדֹּם קוֹל בְּכִיּוֹת וְתַעַל רִנָּה,
בְּרֹאשׁ הַחוּצוֹת כַּן אַנְדַּרְטוֹת יַצִּיבוּ,
לְמַרְגְּלוֹתָן שַׁח פֶּרַח גִּנָּה.
מִשַּׁיִשׁ חֻצְּבָה אָז תֵּרוֹם הָאַנְדַּרְטָה,
בַּלַּהַב הַקַּר שֶׁל פִּיהָ תִּלְאַט:
כָּאן זַבְתָּ דָּמִים, כָּאן חֶרֶשׁ בָּעַרְתָּ,
רֻטַּשְׁתָּ גַּלְמוּד, גָּוַעְָּתָּ בָּדָד.
כָּאן כַּף מְשַׁוְּעָה הֶאֱבַרְתָּ כְּאֵבֶר,
כָּאן חַד עִם רִבּוֹא שָׂרִית עַד־מוֹת;
כָּאן שַׁחְתָּ שָׁדוּד, כָּאן עָלִיתָ מִקֶּבֶר,
חִשַּלְתָּ גָּאוֹן שֶׁלָּעַד לֹא יִמּוֹט.
וּתְהִי אַגָּדָה שֶׁחַיָּה וְזוֹהֶרֶת,
קַרְנָהּ לֹא תִּדְעַךְ, אוֹרָה לֹא יִמַּר.
מֵיטַב חֲלוֹמוֹת יַעַנְדוּ לְתִפְאֶרֶת,
יַקְטִירוּ לָהּ מֹר, יַגִּישׁוּ אֶשְׁכָּר.
יָבוֹֹאוּּ אַף הֵם – שֶׁבָּגְדוּ בְּךָ בֶּגֶד,
אָטְמוּ אֶת לִבָּם מִזַּעַק הַשְּׁכוֹל,ֶ
עֲדַת מִתְכַּחֲשִׁים וּשְׂפָתָם זָבָה מֶגֶד,
וְרַהַב גְּרוֹנָם יִגְבַּר עַל הַכֹּל:
מִלִּים שְׁחוּקוֹת… מִתַּחְתִּית כּוּר הַמֶּלֶל.
עַל מוֹת־גִּּבּוֹרִים… קָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב.
הוֹי מָה אֶשְׂנָאֵם, מַנְעִימֵי קוֹל וָיֶלֶל,
רַחֲמֵיהֶם – מִרְמָה, בִּכְיָם – אַךְ כָּזָב.
תַּנִּים מִזְדַּנְּבִים בִּשְׂדוֹת קֶטֶל וָאֵבֶל,
דִּמְעַת תַּנִּינִים בְּעֵינָם הַקְּרוּשָׁה.
בָּזוֹז הַגְּוִיּוֹת שֶׁכָּרָעוּ בְּסֵבֶל,
פַּגֵּל כָּל נִשְׂגָּב, חַלֵּל כָּל קְדֻשָּׁה!
מְאֹד אֶתְיָרֵא כִּי בְּרַעַשׁ וּצְרִיחַ
נִיבִים מִתְנַפְּחִים וּמִלִּים נְבוּבוֹת,
תִּכְמֹשׁ אַנְחָתְךָ אַחֲרוֹנָה כְּבַצְּחִיחַ
שָׁתִיל מֶה־חָלוּשׁ, מֻכֵּה־תַּלְאוּבוֹת.
תִּבֹּל כַּחֲלוֹם שֶׁטֻּפַּח בַּמַּחְתֶּרֶת,
תִּגְוַע כְּזִכְרוֹן מַחֲוִיר מַה־יָקָר,
תֹּאבַד כִּגְנִיחָה עַל כְּנַף רוּחַ סוֹעֶרֶת,
כְּזֶרַע, צָנַח עַל רֶגֶב עָקָר.
מְאֹד אֶתְיָרֵא – הִלָּתְךָ הַזּוֹרַחַת
בְּיָד שֶׁטֻּנְּפָה יִקְרְעוּ לִגְזָרִים.
כַּסּוֹת עֶרְיָתָם, שְׁאֵרָם שְׂבַע־הַנַּחַת,
צַחֲנַת בְּשָׂרָם קַשֵּׁט בִּבְתָרִים!
יִטְּלוּ הִלָּתְךָ וְלַשּׁוּק יִסְחָבוּהָ,
לַשּׁוּק־הַשָּׁחוֹר, שֶׁהַכֹּל בּוֹ נִמְְכָּר.
בְּבֶצַע אֶתְנָן לַכֹּל יִמְכְּרוּהָ,
נוֹכְלִים! סוֹחֲרֵי כָּל קֹדֶשׁ וִיקָר!
הוֹי, מָה אֶתְאַוֶּה לְהַחֲרִיד זוֹ מִקְהֶלֶת!
חָנוֹק אֶת גְּרוֹנָם עוֹדוֹ סָח רוֹמְמוּת!
עִצְרוּ, נְבָלִים, זִרְמַתְכֶם מְמַלֶּלֶת!
הֵיכָן נָס קוֹלְכֶם, כִּי כָּרַעְנוּ לָמוּת?!
הֵיכָן הִסְתַּתֵּר בְּיוֹם זַעַם וָפַחַד,
הִבְעַרְנוּ מוֹקֵד בּוֹ מִגּוּף שֶׁלָּהֵב?
אֵיכָה הִתְכַּחֵשׁ כִּי זָעַקְנוּּ מִשַּׁחַת,
דָּמֵנוּ שְׁבִילְכֶם כִּי הֵצִיף וְשָׁטַף!
דָּמֵנוּ חָמַר וְזָעַק מִכָּל רֶגֶב,
מִדְרַךְ רַגְלְכֶם בּוֹסֵס בּוֹ יָהִיר.
אָרוּר עַם וַָעם, כִּי כָּלָאתָ אָז הֶגֶה!
אָרוּר כָּל כּוֹזֵב, כִּי קוֹלְךָ תַּאֲדִיר!
הוֹי גֵיטוֹ מוֹרֵד! אֵיךְ נִקְלַעַתָּ לְסַאַן!
חָלַמְתִּי כָּל־כָּךְ גִּצְּךָָ לְהַצְפִּין,
בִּדְמִי לוֹ אֶלְחַשׁ וְהוּא חֶרֶשׁ לִי יַעַן:
בָּרֶקֶת שֶׁל אוֹר בְּאֵפֶר מַצְנִין.
רָצִיתִי כָּל־כָּךְ לִשְׁתָּלְךָ אֵי כְּנֶטַע,
בְּלֶֶשֶׁד חַיַּי הַרְווֹת צִמְאוֹנְךָ.
בַּסֵּתֶר חַכּוֹת… כֹּה גָדַלְתָּ וּפֶתַע
מָלֵא כָּל לֵבָב הֲדַר גְּאוֹנְךָ!
לָדַעַת תָּמִיד, כִּי אֵי־פַעַם הָיִיתָ,
עַל לוּחַ לִבִּי שֵׂאתְךָ כַּחוֹתָם.
נָצוֹר אַגָּדָה, דַּם אַחַי הִיא הִלְהִיטָה,
בְּחַיֵּיהֶם דַּלִּים – מַה שָּׂגְבוּ בְּמוֹתָם!