אַל לִי תִשָּׁבְעִי, שְׁקִי נָא לִי,
שְׁבוּעָתֵךְ שָׁוְא וְשֶׁקֶר הִיא!
מְתוּקָה מְאֹד מִלָּתֵךְ, אַךְ
יוֹתֵר טוֹב כִּי אֶשַּׁק לָךְ!
אַאֲמִין רַק בְּמַמָּשׁ זֶה –
וְנִיבֵךְ אֵד וַהֲבֵל פֶּה.
* * * *
הִשָּׁבְעִי נָא לִי כַךְ וָכָךְ,
עַל דִּבְרָתֵךְ אַאֲמִין לָךְ!
אֶצְנַח דֹּם עַל חָזֵךְ צְבִי,
וְאַאֲמִין, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לִי;
אַאֲמִין, בַּת, לְעוֹלְמֵי־עַד
וְעוֹד יוֹתֵר, שֶׁאוֹהֶבֶת אַתְּ.