חָלַמְתִּי שׁוּב חֲלוֹם יָשָׁן: לֵיל
אָבִיב הָיָה, תּוֹךְ פְּרָחִים,
תַּחַת הַתִּרְזָה יָשַׁבְנוּ דֹם
וְנִשְׁבַּעְנוּ לְאַהֲבַת נְצָחִים.
מָה רַבּוּ הַשְּׁבוּעוֹת! בְּלִי סוֹף, בְּלִי קֵץ
בֵּין נְשִׁיקָה וַחֲבִיקָה וּלְטִיפָה;
וּבְהַמְשֵׁךְ הַשְּׁבוּעוֹת מִתַּחַת לָעֵץ
זְכוּרַנִי: נָשַׁכְתְּ לִי בַחֲטִיפָה.
הָהּ, חֲמוּדָה, וְעֵינַיִךְ אֵשׁ,
הַיָּפָה וְהַנַּשְׁכָנִית בַּנְּעָרוֹת!
הַשְּׁבוּעוֹת אָמְנָם לְהַצְדִּיק יֵשׁ,
הַנְּשִׁיכוֹת הָיוּ נַעְתָּרוֹת.