וַיִתֵּן יַעֲקֹב אֶת הַסֵפֶר בְּיַד יְהוּדָה, וַיָקוּמוּ וַיִקְחוּ אֶת בִּנְיָמִין וַיֵלְכוּ וַיָבֹאוּ וַיַעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. וַיַרְא יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו וַיָאֶר פָּנִים לְכָל הָאַחִים וַיְבִיאֵם לְבֵיתוֹ. וַיְצַו אֶת הָאִיש אֲשֶר עַל בֵּיתוֹ לִטְבֹּח טֶבַח לוֹ וּלְהָאֲנָשִים הָאֵלֶה; וַיַעַש כֵּן. וַיְהִי בַּצָהֳרַיִם וַיִשְלַח יוֹסֵף לִקְרֹא לָאַחִים לָבוֹא לְפָנָיו, וַיוֹצֵא אֲלֵיהֶם אֶת שִמְעוֹן. וַיאֹמֶר שִמְעוֹן לְאֶחָיו: כְּצֵאתְכֶם אֶת הָעִיר הוֹצִיא אוֹתִי מוֹשֵל מִצְרַיִם מִכִּלְאִי, וַיָאֶר אֵלַי פָּנִים. וַיִקַח יְהוּדָה אֶת בִּנְיָמִין וַיָבֹאוּ לִפְנֵי יוֹסֵף וַיִשְתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה, וַיִתְּנוּ לוֹ אֶת הַמִנְחָה אֲשֶר שָלַח לוֹ אֲבִיֶהם. וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף: הֲשָלוֹם לְאֲבִיכֶם הַזָקֵן? הֲשָלוֹם לִבְנֵיכֶם הַקְטַנִים? – וַיאֹמְרוּ: שָלוֹם. וַיִקַח יְהוּדָה אֶת הַסֵפֶר אֲשֶר שָלַח יַעֲקֹב וַיִתְּנֵהוּ לְיוֹסֵף. וַיִקְרָא יוֹסֵף אֶת מִכְתַּב-אָבִיו וַיְבַקֵש לִבְכּוֹת וְלֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק וַיֵצֵא וַיֵבְךְ בְּכִי גָדוֹל. וַיִרְחַץ אֶת פָּנָיו וַיָשָב אֶל אֶחָיו וַיִגַש אֶל בִּנְיָמִין וַיִתֵּן אֶת יָדוֹ עַל רֹאשוֹ וַיִבָרְכֵהוּ וַיאֹמַר: אֱלֹהִים יָחְנְךָ, בְּנִי! – וַיְצַו יוֹסֵף אֶת נֶאֱמַן בֵּיתוֹ כִּי יָשִׂימוּ לֶחֶם, כִּי אִתּוֹ יאֹכְלוּ הָאֲנָשִים בַּצָהֳרָיִם.

וּבְיַד יוֹסֵף הָיָה גְבִיעַ-קְסָמִים וְהוּא כֻלוֹ כֶּסֶף רָצוּף אַבְנֵי שֹהַם: וַיַךְ בּוֹ אַחַת וּשְתַּיִם וַיאֹמֶר לְאֶחָיו: נִחַשְתִּי בִּגְבִיעִי זֶה וַיִוָדַע לִי, כִּי רְאוּבֵן וְשִמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וִישָׂכָר וּזְבוּלֻן בְּנֵי אֵם אַחַת הֵם, וְלָכֵן יֵשְבוּ לָהֶם לֶאֱכוֹל אִיש-אִיש כְּפִי שְנוֹת הוּלַדְתּוֹ. וְאַחַר כַּךְ הוֹשִיב גַם אֶת יֶתֶר הָאַחִים – הַבְּכוֹר כִּבְכוֹרָתוֹ וְהַצָעִיר כִּצְעִירָתוֹ. וַיִתְמְהוּ הָאַחִים אִיש אֶל רֵעֵהוּ. וַיַךְ יוֹסֵף שֵנִית בַּגָבִיעַ וַיאֹמֶר אֶל הָאַחִים: נִחַשְתִּי שֵנִית בַּגָבִיעַ, וַיִדָעַ לִי כִּי אֲחִיכֶם הַקָטָן הַזָה – אֵין לוֹ אָח מֵאִמוֹ, וְגַם לִי אֵין אָח – יֵשֵב נָא אִתִּי יַחַד לֶאֱכֹל. וַיֵשֶב בִּנְיָמִין אֵצֶל יוֹסֵף עַל כִּסֵא אֶחָד, וַיִתֵּן יוֹסֵף לְאֶחָיו מַתָּנוֹת וּלְבִנְיָמִין נָתַן מָנָה אַחַת אַפָּיִם. וַיִרְאוּ מְנַשֶה וְאֶפְרַיִם וַיִתְּנוּ גַם הֵם לְבִנְיָמִין אֶת מְנוֹתֵיהֶם, וְגַם אָסְנַת נָתְנָה לוֹ אֶת מְנָתָהּ – וַתִּהְיֶינָה בְּיַד בִּנְיָמִין חָמֵש מָנוֹת. וַיִצַו יוֹסֵף לְהַגִיש ָלַאִחים יַיִן, וְלֹא אָבוּ לִשְתּוֹתוֹ וַיאֹמֵרוּ: מִיוֹם אֲשֶר אָבַד אָחִינוּ יוֹסֵף לֹא שָתִינוּ יַיִן וְלֹא אָכַלְנוּ מַעֲדַנִים. וַיִפְצַר בָּם וַיִשְתּוּ כֻלָם וַיִשְכְּרוּ עִמוֹ…

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיְצַו יוֹסֵף לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת מִשְטַר-הַכּוֹכָבִים הַמְגַלִים מַצְפּוּנֵי הָאָדָם וַעֲתִידוֹתָיו, וַיאֹמֶר אֶל בִּנְיָמִין בַּלָט: שָמַעְתִּי כִּי הָעִבְרִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים הֵם וְיוֹדְעִים בְּכָל מַדָע – הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מְאוּמָה גַם בְּמִשְטַר-הַכּוֹכָבִים? – וַיַעַן בִּנְיָמִין: עַבְדְךָ יוֹדֵעַ מְעָט בְּחָכְמָה זוּ. וַיאֹמֶר לוֹ יוֹסֵף: הַבֶּט נָא בְּמִשְטַר-הַכּוֹכָבִים, וְהָבִינָה בִינָה וּמְצָא: אַיֵה מְקוֹם יוֹסֵף אָחִיךָ כָּעֵת. וַיַבֵּט בִּנְיָמִין בְּמִשְטַר-הַכּוֹכָבִים, וַיְחַלֵק אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, וַיַחֲקוֹר וַיִדְרֹש אַחֲרֵי מְקוֹם יוֹסֵף אָחִיו וַיִמְצָא, כִּי הוּא יוֹשֵב מִמֻלוֹ עַל הַכִּסֵא; וַיִתְמַה בִּנְיָמִין מְאֹד, וַיֶחְוְרוּ פָנָיו. וַיִשְאָלֵהוּ יוֹסֵף חֶרֶש: מָה רָאִיתָ בְּמִשְטַר-הַכּוֹכָבִים כִּי כָכָה חָוְרוּ פָנֶיךָ? – וַיַעַן בִּנְיָמִין: רוֹאֶה אֲנִי בָזֶה, כִּי יוֹסֵף אָחִי יוֹשֵב אִתִּי עַל הַכִּסֵא הַזֶה… וַיְחַבֵּק יוֹסֵף אֶת בִּנְיָמִין וַיאֹמֶר לוֹ בַּלָאט, מִבְּלִי אֲשֶר יִשְמְעוּ יֶתֶר אֶחָיו: אָמְנָם אֲנִי יוֹסֵף אָחִיךָ, אַךְ אַל נָא תְגַלֶה אֶת הַדָבָר לְאַחֵינוּ, כִּי יֵש אֶת נַפְשִי לְנַסוֹתָם בַּמַסָה: אֲנִי אֲצַוֶה לָשִׂים אֶת גְבִיעַ-הַקֶסֶם בְּאַמְתַּחְתְּךָ, בְּדֶרֶךְ שוּבְכֶם אַרְצָה כְּנַעַן, וַאֲצַוֶה לָקַחַת אוֹתְךָ לִי לְעָבֶד. וְהָיָה אִם יִלָחֲמוּ בִּגְלָלְךָ וְיִתְּנוּ אֶת נַפְשָם לְהַצִילֶךָ – וְיָדַעְתִּי כִּי נִחֲמוּ בֶאֱמֶת וּבְתָמִים עַל אֲשֶר מְכָרוּנִי לְעָבֶד, וְהִתְוַדַעְתִּי אֲלֵיהֶם; וְאִם יַעַזְבוּךָ פֹה וְלֹא יָרִיבוּ אֶת רִיבְךָ – וְיָשַבְתָּ אִתִּי, אַךְ אֲלֵיהֶם לֹא אֶתְוַדֵעַ

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת נֶאֱמַן בֵּיתוֹ לְמַלֵא אֶת אַמְתְּחוֹת הָאַחִים בָּר וְלָשִׂים אֶת גְבִיעַ-הַקֶסֶם בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאַחִים הֶעֱמִיסוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם אֶת שִבְרָם וַיִפָּרְדוּ מֵעַל יוֹסֵף וַיֵלֵכוּ. הֵמָה עוֹד לֹא הִרְחִיקוּ – וַיְצַו יוֹסֵף אֶת נֶאֱמַן בֵּיתוֹ לִרְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִים וְלַהֲשִיבָם מִצְרַיְמָה, כִּי בְצֵאתָם לְדַרְכָּם נִגְנַב הַגָבִיעַ אֲשֶר מוֹשֵל הָאָרֶץ מְנַחֵש בּוֹ. וַיַעַשׂ הָאִיש כֵּן, וַיִרְדֹף אַחֲרֵי הָאַחִים וַיַשִׂיגֵם. וַיְהִי כְּשָמְעָם עַל דְבַר הַגְנֵבָה וַיִרְגְזוּ מְאֹד, וַיֹאמְרוּ פֶּה אֶחָד: הָאִיש אֲשֶר יִמָצֵא אֶצְלוֹ הַגָבִיע – מוֹת יוּמָת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה עֲבָדִים לְמוֹשֵל מִצְרַיִם. וַיְחַפֵּש הָאִיש בְּכָל אַמְתְּחוֹת הָאַחִים וַיִמָצֵא הַגָבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין. וַיִקְרְעוּ הָאַחִים אֶת שִׂמְלוֹתָם וַיִרְכְּבוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם וַיָשוּבוּ הָעִירָה, וַיַעַמְדוּ לִפְני יוֹסֵף. וַיאֹמֶר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף: מָה הַמַעֲשֶׂה הַזֶה אֲשֶר עֲשִׂיתֶם: לִגְנֹב אֶת גְבִיעַ הַקֶסֶם אֲשֶר לִי? – וְאוּלַי לְקַחְתֶּם אוֹתוֹ לְמַעַן נַחֵש אֶת מְקוֹם אֲחִיכֶם הָאָבוּד?… אוּלָם אִם רַק אֲחִיכֶם הַקָטָן אָשֵם בַּגְנֵבָה – יִשָאֵר הוּא לִי לְעֶבֶד, כְּדָתֵי מִצְרַיִם וְאַתֶּם לְכוּ בְשָלוֹם אֶל אֲבִיכֶם!