הַנִּיחִינִי לָלֶכֶת עַד עֶרֶב,

עַד קְצֵה עֲרָבָה וָגַיְא,

עַד יֵלֶא גּוּפָהּ שֶׁל דֶּרֶךְ

מִטֹּרַח פְּסִיעוֹת רַגְלַי.

אֶרְאֶה נָא פְּשׁוּטֵי־הָרֶגֶשׁ,

יוֹדְעֵי נַפְשָׁם שֶׁל דְּשָׁאִים,

וְחַסְדּוֹ הַכָּמוּס שֶׁל רֶגֶב,

בְּנָפְלָם עַל לִבּוֹ מִשְׁתָּאִים.

עַל מַחְצֶלֶת חִטִּים רוֹגֶשֶׁת

יִפְסַע לוֹ בְּנַחַת גָּמָל.

עֲרָבִי קָטָן עַל דַּבֶּשֶׁת

יְרַחְרַח: הֲשָׁרָב הוּא אִם טַל.

וַאֲנִי אֲגַשֵּׁשׁ אַחֲרַיִךְ,

כַּלַּהַב בְּגִבְעוֹלֵי סוּתֵךְ.

שָׂדִי, עַל רֹאשֵׁךְ צָהֳרַיִם,

וַחֲלוֹם לִי – גָּדוֹל מִמּוּתֵךְ.

כִּי בָּשַׁלְתְּ בִּמְרוֹרִים וָפַחַד,

וְכָבֵד כְּדִּמְעָה הַגַּרְעִין.

לֹא הִכַּרְתְּ אֶת יָדִי הַבּוֹטַחַת,

לֹא הִכַּרְתְּ מַגָּעִי הַמַּקְרִין.

לֹא הָיִיתִי לָךְ אֹמֶן וָסַעַד,

אַךְ צִלִּי הִתְפַּרְקֵד עַל גֵּוֵךְ.

עֶגְלַת־בָּר אֶל הַגֹּרֶן נוֹסַעַת,

עֶגְלוֹנָהּ לְתֻמּוֹ מְחַיֵּךְ.

כִּי הָאֵשׁ נִכְנְעָה עִם הַמֶּלַח,

אַךְ יָמֵינוּ עָשׂוּ רִמּוֹנִים.

לִשְׂפָתֵךְ הַנִּחֶרֶת – פֶּלַח,

וּפֶלַח לְנוֹטְעֵי הַגַּנִּים.

הַנִּיחִינִי לָלֶכֶת עַד עֶרֶב,

עַד אֶפֹּל כְּנוֹדֵד עַל מַקְלוֹ,

לִהְיוֹת סִיסְמָתוֹ הַבּוֹעֶרֶת,

הָרוּחַ, הַמֵּנִיף אֶת דִּגְלוֹ.

וְלָחוּשׁ: מְנֻשֶּׁבֶת כְּזֶמֶר

בִּרְכַּת הַדְּמָמָה וְהַפַּת,

שָׁעָה עַל גְּבָעוֹת שֶׁבָּעֵמֶק

דּוֹלְקִים כּוֹכְבֵי הַשַּׁבָּת.