יָצָא לוֹ אָבִי לִנְדוּדֵי שַׁחֲרִיתוֹ,

פָּסַע בַּטּוּחוֹת, מֶרְחַקִּים הִבְקִיעַ.

בִּקֵּשׁ לוֹ אָבִי לַחֲזֹר אֶל בֵּיתוֹ

וְהִבִּיט בַּשָּׁעוֹן הַתָּלוּי בָּרָקִיעַ.

הוּא דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ, אוֹ הִלֵּךְ לְאִטּוֹ,

לֹא נִבְעַת מִן הַזְּמַן, לֹא נִפְחַד מִן הַפֶּתַע.

לְיַד שַׁעַר־הַבַּיִת חִכְּתָה לוֹ בִּתּוֹ.

וְאִשְׁתּוֹ עִם הָעֵז חִכּוּ לוֹ בַּפֶּתַח.

הוֹ, אָבִי הַקַּדְמוֹן, הַבָּרוּךְ מִגְּבָרִים,

לְשִׁמְךָ הַנִּרְחָק נִשְׁמָתִי סוֹגֶדֶת!

לְאוֹתָם הַיָּמִים, שֶׁלָּבְשׁוּ בְּהִירִים

לְהָחֵם אֶת לִבִּי, זִכְרוֹנוֹ עֵדֶן.