אין הקדושה מצב־עומד בנפש אלא פעולה בה. אין קדושה אלא התקדשות, אין טהרה אלא הטהרות.
מעתה, מי שלא טעם טעם חטא, לא הוכשר לקדושה. כיוצא בזה, מי שלא טעם טעם חולין והבלות־השעה, לא הוכשר להסתכלות־בנצח.
*
גם הדממה אינה מצב־עומד בנפש אלא פעולה בה; בבחינה של מצב־עומד, הרי היא שעמום. על־כן אין הדממה מעין שתיקת חיים או שתוקם, אלא בה מצטללים קולותיהם הטרופים ונשמעים מתוכה ביתר עוז ויתר דקות – והיא המגלה לנו סודות הויתנו ורזי עצמנו. מכאן, מי שלא טעם טעם סער לא הוכשר לדממה.