כל חשבון פוגם את רגש היופי.
המוסר המחשב חשבונות של אמצעים ומטרות, המחשב שכר הנאה של השעה כנגד הפסדה לעתיד־לבוא ומאים על החמדה בענשן של תוצאותיה, הריהו פוגם את רגש היופי. שכן הוא מקפח את היחס הבלתי־אמצעי וממלא את נפשנו יחסים אמצעים.
גדולה חמדה שהיא קשר ישר וזִקה ישרה אל העולם ומלואו, וכנגדה המוסר עוקף לחיים ומעמיד בינם ובין האדם סולם של אמצעים ומטרות.
דוגמתו כל מלאכת מחשבה פוגמת ביסוד התפארת. שהרי המחשבה מכללת את יחסינו אל ההויה, מבלעת בחשבון הכולל של אחדות הגיונית את היחס הפרטי והאישי של הרגש, את היחס המיַחד יחודים בעולם. בכך טבעה וגדולתה של הסתכלות־יופי: לראות יחודים בתוך אחדות שאינה מבלעתם.