לֹא בַּחֲלוֹם לֹא בְּהָקִיץ אֵינִי רוֹצֶה דְלָתַיִךְ לְהַצִּיב.

רַק קְצָת לָנוּחַ בַּקָּפֶה עִם מַזְרְקוֹת הַמַּיִם,

הַוְּרָדִים, פֶּטְרוֹסְלִינוֹן בִּטְחִינָה וְאַחַר כָּךְ אֵיכְשֶׁהוּ

לְהִשְׁתַּחֵל בֵּין כָּל הַחֻרְבָּותֹ בְּלִי כָּל עִנְיָן

לְהֵהָפֵךְ נוֹשֵׂא לְמֶחְקָרִים, לְתַיָּרִים,

עוֹד שִׁכְבָה דַקָּה שֶׁל עוֹד תְּקוּפָה רַבַּת עִנְיָן.

אֱלִישָׁע, כְּשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ מַיִם לִמְתִיקָה, כֵּן תַּהֲפֹךְ

אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתַי וּמַה שֶּׁחָלְמוּ לִי אֲחֵרִים.