הָיִיתִי חָתוּל שָׁחוּף כְּעָנָף מְתֻלָּע,

מִשְׁתּוֹלֵל בַּפַּחִים, וְהָיִיתִי חֲתוּל טִפּוּחִים

מְפֻטָּם בְּנִתְחֵי הֹדּוּ לְשִׁקּוּם, וְעוֹד הָיִיתִי

גּוּר רָצוּי מֻלְעָט מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק שֶׁל תִּינוֹקוֹת

וְחָתוּל מֻזְנָח, נֶהְדָּף לַמַּדְרֵגוֹת, מְשֻׁלָּח לֶחָצֵר,

וְשׁוּב שֻׁקַּמְתִּי; גַּם הָיִיתִי

טְרוּף תַּאֲוָה, אֲחוּז בֻּלְמוּס בִּלְתִּי פּוֹסֵק

מְזַיֵּן וְלֹא אוֹכֵל, מְשׁוֹטֵט בִּנְהָמָה עֲגָבָה בְּלִי סוֹף

עוֹר וַעֲצָמוֹת מֵרֹב אֲבִיּוֹנָה פְּעוּרָה.

וְאַחַר־כָּךְ שׁוּב הָיִיתִי חָתוּל נַיָּח,

מִתְפַּנֵּק אֶל בְּנֵי־הַבַּיִת, שׁוֹחֵר לַטְּפָנוּת וְזַלְלָן

עַד לְהִתְפַּקֵּעַ. הִתְגַּלְגַּלְתִּי עַל גַּבִּי וּמִשְׁמַנַּי בִּעְבְּעוּ.

יָשַׁנְתִּי עַל סַפּוֹת אֲנִינוֹת וּמִתַּחַת לִמְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת,

בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַשֶּׁמֶן הַשָּׁחוֹר הַמְנַטֵּף, שֶׁיֵּחַם לִי מְעַט. אָכַלְתִּי

מִמְרַח פַּחִים גַּם צְלִי בַּרְוָז וְכָבֵד מְטֻגָּן.

הִתְכַּתַּשְׁתִּי עַל עֲטִיפָה צוֹאָה שֶׁל חֲבִילַת מַרְגָּרִינָה וְנָקֹטְתִּי מִפְּנֵי מָרָק דָּשֵׁן.

נִבְעֲטְתִּי וְקַמְתִּי, הֶסְתָּאַבְתִּי וְהִשְׁתַּקַּמְתִּי.

גַּם לָחַמְתִּי; נָדַדְתִּי עִם אָדָם מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה, הֵזַמְתִּי

אֶת הַשְּׁמוּעָה עַל הֶחָתוּל הַמִּתְנַכֵּר, הַדָּבֵק בַּמָּקוֹם

וְלֹא בָּאָדָם. אֲנִי נָהַגְתִּי אַחֶרֶת וְשִׁלַּמְתִּי בְּעוֹר מְרֻטָּשׁ

שֶׁבַע פְּעָמִים. גָּבַרְתִּי עַל תַּפְנוּקַי וּנְהָגַי הַבֵּיתִיִּים,

נָעַצְתִּי שִׁנַּיִם חֲזָקוֹת בְּמַלְכֵי חֲצֵרוֹת מְגֻדָּלִים.

תָּפַסְתִּי חֲזָקָה הֶכְרֵחִית בִּמְקוֹמוֹת חֲדָשִׁים וְהִבְרַחְתִּי גְּבַרְתָּנִים.

הִתְהַלַּכְתִּי קָרוּעַ, מְנֻקָּב פְּצָעִים עֲמֻקִּים, זִהוּמִים וּמֻרְסוֹת.

וְשׁוּב הִשְׁתַּקַּמְתִּי; נוֹתְרוּ צַלָּקוֹת עֲדִינוֹת פֹּה וָשָׁם.

גַּם חָתוּל עֶלֶם תָּם וְנָדִיב הָיִיתִי, זְמַן מָה

הֵלַנְתִּי חֲתוּלָה בְּפִנָּה עַל גַּג הַבַּיִת וְהִתְחַלַּקְתִּי עִמָּהּ בִּמְזוֹנִי.

וְהָיִיתִי גַּם הוֹזֶה, אוֹרֵב עַל מַעֲקֵה הַגַּג לְיוֹנִים נוֹחֲתוֹת.

יָמִים שְׁלֵמִים הוֹזֶה וּמְזַנֵּק בְּלִי־תוֹחֶלֶת וְהוֹזֶה.

בִּזְמַנִּים אֲחֵרִים הָיִיתִי חָבֵר מְשֻׁנֶּה לְכֶלֶב הַבַּיִת,

שֶׁהָיָה לוֹפֵת רֹאשִׁי בְּפִיו וּמוֹלִיךְ אוֹתִי אָנֶה וְאָנָה בְּלִי הִתְנָגְּדוּת.

אֲבָל הָיוּ זְמַנִּים שֶׁהָיִיתִי חָתוּל חֲצִי־נָמֵר, רָחוֹק מְאֹד

מִן הַכֶּלֶב וּמִן הָאָדָם. וְשׁוּב חָזַרְתִּי בִּי,

הִנַּחְתִּי לְכָל הֶחָפֵץ בְּכָךְ לַהֲפֹךְ אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו,

לְגָרֵד וּלְעַסּוֹת אֶת מִשְׁמַנַּי (שׁוּב עָשִׂיתִי לִי מִשְׁמַנִּים וְנָשַׁכְתִּי רַק בְּהִתּוּל).

כְּבָר דָּבָר לֹא יַפְתִּיעַ אוֹתִי,

לֹא בִּי וְלֹא בַּאֲחֵרִים. אוֹמְרִים תִּשְׁעָה חַיִּים יֵשׁ לֶחָתוּל,

אוּלַי יֵשׁ יוֹתֵר. יָרַדְתִּי לְאָן שֶׁיָּרַדְתִּי וְעָלִיתִי לְאָן שֶׁעָלִיתִי.

חָלִיתִי בְּכָל הַמּוּבָנִים שֶׁל הַמִּלָּה. גַּם הִבְרֵאתִי.

אֶפְשָׁר לְהַחֲרִיד אוֹתִי מֵרִבְצִי, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר.

הָעוֹלָם עוֹדֶנּוּ קַיָּם,

לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, לֹא הַהַפְתָּעָה. וַאֲשֶׁר אֶהְיֶה אֶהְיֶה.