אנו מביאים את הפרק הראשון מתוך ‘טוביה החלבן’ של שלום־עליכם בתרגומו המופתי של י. ח. ברנר. תרגום זה, שטרם ראה אור עד היום, נמצא בעזבונו של ברנר, ונעשה כנראה ב־1908 – שנתיים לפני תרגומו של י. ד. ברקוביץ לפרק זה. הערות בשולי התרגום, והשוואה בין דרכו של ברנר בתרגום שלום־עליכם לדרכו של ברקוביץ – ראה להלן.

[…] הוא היה עורך ‘המעורר’, המנהל, המזכיר, “הבחור הזעצער”, הנער הרץ, והוא גם היה הסופר יוסף חיים ברנר, הסופר י.ח.ב., הסופר בר יוחאי, הסופר ב. צלאל ועוד. מערכת ‘המעורר’ הזכירה את סיפורו של ד. פרישמן “בבית הרידאקציה”. […]

מה שמלא ליבו דאגה הוא חוסר חומר ספרותי הגון. הסופרים לא נענו לבקשותיו, מלבד אחדים, יוצאים מן הכלל. “תיק המערכת” היה כמעט תמיד ריק. […] הוא הכיר שהריהו ממלא לפעמים את החסר בדברים בלתי חשובים לגמרי. וגדול מזה היה צער, שהוא בעצמו היה מסדר האותיות, ועליו היה לטפל בכל אות ואות של דברים אשר אינם לפי רוחו. […]

פגשתיו פעם אחת בדרך־מקרה. באחד הערבים, ערב סתוי, הלך בווייטצ’פל כפוף תחת נטל שק כבד. הפנים אפלים והרגליים נגררות בכבדות. שמרתי צעדיו, בלכתי מאחוריו. הוא סר אל בית הדואר. בשק היו חוברות ‘המעורר’ והוא נשען על כתפיו להפיץ בישראל את הקריאה “כי לעוררך, אחי, אני בא” ולבשר בתפוצות, כי “לא כבו עוד כל הניצוצות”. הוא עשה עלי רושם כאילו נושא הוא על שכמו את כל נטל צרותינו ודלותנו. מה חרד הלב אליו. הוא היה אז כסמל. ליויתי בעיני את האח הגדול הזה, הנבלע בין העוברים והשבים. אדמת קודש היתה אז אדמת וייטצ’פל המסואבה, שרגליו דרכו עליה.

אשר ביילין, מתוך זכרונותיו “בתקופת המעורר”

ארץ ישראל ארץ קטנה היא והיהודים שבה יושבים צפופים, […] וכבר רואה אני כמה יהא קשה לבקר ספר בכתב, שבאותו היום שנתפרסמה הביקורת באותו היום ממש עשויים המחבר והמבקר להזדמן זה לזה […], מעתה תארי לך את נפש המבקר כשהוא רואה לפניו את המבוקר או חילוף הדברים נפש המבוקר כשהוא רואה את המבקר. בשבת שעבר היה מעשה בבית הכרם שראה צייר את מבקרו כשהוא יושב עם ארוסתו בגן של בית הקהווה ובא וסטר לו על פניו מפני שכתב עליו דברים קשים ולא נתקררה רוחו עד שהכהו במקל. […] בין שהמבקר רוצה בין שאינו רוצה פניו של המחבר הולכים לפניו בשעת כתיבה והרי הוא מכוון דבריו לפי הבעת פניו של זה.

ש"י עגנון, ‘שירה’, עמ' 445

מדור הרצנזיות של ‘סימן קריאה’ פתוח לכל ביקורת רצינית ומנומקת, גם אם אין היא משקפת את דעת העורכים. ויכוחים, השגות והתפלמסות עם דעות הרואות כאן אור יודפסו ברצון.

מחוסר מקום נאלצנו לדחות לחוברת הבאה רשימות על 'הפלאנטאריום לנ. סארוט, על תרגום שירי רילקה לעברית של משה הנעמי, על תרגום ‘טרוילוס וקרסידה’, ועל ‘שלוש נובילות’ מאת יצחק אורפז. עם מחברי הרשימות – הסליחה.