אִם אֵינֵךְ לִי חֲלוֹם,

הֲיִי לִי זֵכֶר שֶׁל חֲלוֹם

אוֹ צֵל מִצִּלּוֹ שֶׁל זֵכֶר חֲלוֹם.

וְאָז עוֹד אוּכַל לְהָשִׂיחַ עִם הַדְּמָמָה הַלְּבָנָה,

עִם הַדְּמָמָה שֶׁשִּׁכְּלָה גּוֹנֶיהָ,

שֶׁעוֹדֶנָּה זוֹכֶרֶת

שֶׁבְּטֶרֶם הִתְעַוְּרָה הַשֶּׁמֶשׁ

עוֹרְבִים נִקְּרוּ עֵינָהּ הָאֲדֻמָּה,

וְאַחַר־כָּךְ כַּנְפֵיהֶם הַקְּשׁוּחוֹת

נִפְרְשׂוּ עֲלֵי שָׁמַיִם כִּצְעִיף בַּרְזֶל.

אוֹ שֶׁמָּא אַתְּ הָעִוֶּרֶת

וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לִמְנוֹרָה קְטַנָּה,

אֵינֵךְ רוֹצָה כִּי אִם בִּפְסִיעָה

הַמְקָרֶבֶת אֶת גּוּפֵנוּ אֶל חֻמּוֹ שֶׁל מָוֶת.

אַל תַּעַזְבִינִי בּוֹדֵד בִּנְחִיל כּוֹכָבִים,

הֲיִי לִי נֵטֶף כֶּסֶף הַנּוֹשֵׁר עָלַי מֵאֶשֶׁד הַיָּרֵחַ!