עַל הַדְּקָלִים דַּקֵּי גִּזְרָה
הַלְּבָנָה שִׁלְגָּהּ הַחַם מַשֶּׁרֶת.
כַּפּוֹת כִּנֶּרֶת הָרְחָבוֹת שְׁטוּחוֹת
הַמְצַפּוֹת לַסְּעָרָה?
אִלּוּ יָדַעְתָּ לִדֹּם
יָכֹלְתָּ לִשְׁמֹעַ אֵיךְ נוֹצָר הַגַּל
בְּקַרְקָעִית הַלֵּב.
אַךְ גִּמְגּוּמְךָ כֹּה מְיֻתָּר וַחֲסַר יֶשַׁע
הוֹפֵךְ לְזָר הַמִּתְדַּפֵּק עַל דֶּלֶת
וְאֵין לוֹ מַה לּוֹמַר בְּהִפָּתְחָהּ.
לָכֵן הַשֶּׁלֶג הַמַּשִּׁיר רָקִיעַ מִתְיָרֵחַ
וְהַדְּקָלִים דַּקֵּי גִּזְרָה
הֵם לִי נִחוּם עָלוּב
עַל אַף יָפְיָם הָרָם.
וְזֶה הַגּוּף נִכְסָף לְהִסָּגֵר
אֲבָל הַחשֶׁךְ עוֹד רָחוֹק
וְאוֹר עוֹלָם מַכֵּהוּ כְּאוֹיֵב.