שִׁיר יַגְבִּיהַּ עַד כּוֹכְבֵי הַמֶּלֶךְ

שֶׁל תּוּגַת עוֹלָם.

עַד חֵרוּת מִנֵּטֶל הַתִּקְוָה,

עַד מֶרְחָב הַחַף מִבֶּצַע שֶׁל הַדֹּמִי.

אֵין רֵיחַ אֲדָמָה נוֹגֵעַ לִנְחִירֶיךָ,

אֵין לֶחֶם הַמַּרְחִיב אֶת כִּסוּפֶיךָ לִשְׁלֵמוּת,

קָמַת שָׂדוֹת רַק צוּרָתָהּ הַזְּהֻבָּה קוֹפֵאת,

צִמְחֵי שָׁמַיִם דּוֹמְמִים אֵינָם פּוֹצְעִים אֶת מַבָּטְךָ.

יֵשׁ שִׁיר מַגְבִּיהַּ עַד כּוֹכְבֵי הַמֶּלַח.