אַתְּ פָּרַחַתְ בְּגַן בּוֹ אֲנִי קָמַלְתִּי.

אֲנִי? רַק מַחֲשָׁבָה שׁוֹחֶרֶת מְקוֹרָהּ

עֲדֵי חָרְבָה.

אַתְּ סוֹעֶרֶת, לֶהָבָה שְׁלוּחָה אוֹכֶלֶת אֶת בָּנֶיהָ –

עֵת אֲנִי קוֹפֵא.

בְּדַרְכֵּנוּ אֵין הֵיכָל,

לֹא מַצֵּבָה קְדוֹשָׁה.

הַכֹּל שְׂרִידִים שֶׁל מַשֶּׁהוּ, מֵעֵין חַיִּים אוֹבְדֵי צוּרָה.

אֵי הָלַךְ צְחוֹקֵךְ?

בֶּן לְוָיָה לַשִּׁגָּעוֹן. נִכְלַם.

כְּשֶׁתָּבוֹאִי עַד הַמִּזְרָקָה

תִּרְאִי אֶת חֲלוֹמֵךְ מַבְהִיק בְּמַיִם מֻרְעָלִים.

חֲלוֹם מֵתִים.

אַתְּ סְבוּרָה שֶׁאֵין הַמָּוֶת מְסֻגָּל לַחֲלֹם

אֲבָל אֲנִי, שֶׁהִנְנִי אֲגַם חַיִּים שֶׁלֹּא זָכוּ לִחְיוֹת,

הוֹגֶה בָּךְ וּמַמְתִּין עִם זֵר שֶׁל כְּפוֹר

בְּתַחֲנָה שֶׁאֵין עוֹבְרוֹת בָּהּ רַכָּבוֹת זֶה עִדָּן.

יוֹמִי אוּלַי עָמַד מִלֶּכֶת בָּךְ.

יוֹמִי יִשְׁקַע, אוּלַי, שׁוֹתֵת דָּמִים זַכִּים מֵחֵטְא.