נִשְׁבַּר הַקַּיִץ הָרַדַּי אֶל עֶרֶב.

הַתַּפּוּחִים אָסְפוּ אֶת חִיּוּכָם,

וּסְתָו גִּיחוֹר, פַּלָּח נָגִיד עַד פֶּרַע,

זָרָה מְצַלְצְלָיו עַל סַף בֵּיתְךָ.

רְאֵה: דָּמָיו גָאוּ עַד גְּדוֹת הָעַיִן,

וְחוֹפְנוֹתָיו שֶׁדָּשׁוּ בַּדָּגָן,

בּוֹכוֹת מִגִּיל בְּאֶשְׁכְּלוֹת הַיַּיִן,

וְאַף אֲנִי קְרוּאָה אֱלֵי הַגָּן.

וְשׁוּב יָדְךָ גּוֹלֶשֶׁת אֶל הַחֶרֶב

מֵהֲגָיֵי רִכְבּוֹ שֶׁל הֶחָרִישׁ,

וּלְנַהַם שִׁרְיוֹנְךָ – אֲנִי הַטֶּרֶף,

וּלְטֶרֶף כִּלְיוֹנַי – אַתָּה הָאִישׁ.

אַל תֵּעָצֵב: עוֹדֶנִּי מְבָרֶכֶת

אֶת מְרִי־הַלַּיִשׁ הַמְגוֹנֵן כְּפִירָיו,

וְאֶת הָאָב נוֹשֵׁא יַלְדּוֹ עַל שֶׁכֶם,

וְכִידוֹנוֹ צָבוּת לוֹ בֵּין שִׁנָּיו.

וּשְׁמַע: סְתָוִי הַמִּתְגּוֹלֵל בַּפֶּתַח,

הָלוּם וּשְׂבַע־עָמָל וּמְזֵה־חֲלוֹם,

צוֹתֵת בַּמֶּרְחַקִּים סוּפוֹת שֶׁל פֶּתַע,

וְרֶכֶב זָר הַמְגַלְגֵּל חֵילוֹ.

הַסְּתָו זוֹעֵק: עָשׂוּ דָיֵק לַבַּיִת,

אַל תְּיַשְּׁנוּהוּ עַד נַפְשׁוֹ יָשִׁיב,

כִּי סוּפוֹתָיו – רַק הֵן לָנוּ הַקַּיִץ,

וּקְשִׁי יוֹמֵנוּ – לוֹ אָבִיב.

וְאַךְ יִסּוֹג הַסַּעַר מִן הַדֶּלֶת,

צְחוֹרָה אֵצֵא אָז לִקְרָאתְךָ, הַשָּׁב,

וַהֲלוּמָה אֱהִי עוֹד מְמַלְמֶלֶת:

הַבִּיטוּ, אֵיזֶה סְתָו!