מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת כֵּהִים

תְּמוּנָתָהּ אַבִּיט דֹּם,

וְצֶלֶם דְּמוּת יְקָרוֹת

הִתְחִיל חַי וּנְשֹׁם.

צְחֹק קַל וּפֶלִאי נִמְתָּח

עַל שְׂפָתָה שָׁנִי חֵן,

בְּעֵינֶיהָ דִמְעוֹת צַעַר

כָּאֵשׁ מַבְרִיקוֹת הֵן.

גַּם דִּמְעוֹת עֵינַי זוֹרְמוֹת

עַל פְּנֵי לְחָיַי אַט, –

אֲהָהּ, לֹא אוּכַל אַאֲמִין,

שֶׁאָבַדְתְּ לִי לָעַד!